בתאריך 1.11.19 נפתחה בגלריה תערוכה רבת עבודות של אמן ותיק ואוהד של נופי ארצנו. בתערוכה שנקראת "מסע מקומי" מציג שי אביב פריסה של 74 עבודות המתעדות אתרים ומחוזות של נוף הארץ בצבעים רכים וחמימים. סגנונו מתכתב עם האימפרסיוניזם שהיה זרם רווח באירופה ובצרפת בעיקר באמצע ולקראת סוף המאה ה-19. זרם זה דגל בבצוע עבודה האמנות בתוך הטבע. זרם זה הוליד אמנים ידועים כמו פיסארו, מונה, רנואר סזאן ועוד. עם הזמן נדחק זרם זה לפינה צנועה לטובת זרמים וסגנונות אגרסיביים, מתוקשרים ומסחריים יותר. שי אביבי התאהב בחזון האימפרסיוניסטי והחייה אותו כמתווה שיקום אישי.
שי הוא יליד העיר נתניה ועתה גם תושב שלה היה פעיל בעולם העסקי בו הצליח ופעל שנים רבות. מצב בריאות שהתמודד עמו העלה את שאלת המשמעות של יתרת הקיום שאינה מובטחת ולערך של עשייה שיש בה מימוש אישי ולא רק הצלחה חומרית. עקב כך פנה לעסוק וללמוד ציור במקביל אצל מורים בעלי מוניטין ובדרך זו של עשייה ולימוד ביחד הוא ממשיך גם היום.
השהות הכולאת בסטודיו ובסביבה האורבנית יצרה אצלו את הדחף לצאת אל הטבע המקורי. העיבוד המקצועי שנערך בסטודיו לצלומי נוף מאפשראמנם משחק בצבעים ושיפור התמונה אולם יש בכך התרחקות מהאוטנטי והטבעי. שי בחר להקדיש את זמנו לציור בטבע עצמו. הזרם האימפרסיוניסטי דגל בציוד אובייקט כפי שהוא טובל באור או באובך ששרר באותו מעמד. לפיכך קרה שגשר שצויר נראה זוהר באור שמש ובציור אחר היה אפוף ערפל. הראייה של האמן התרשמותי התמקדה באור ששרר בינו ובין האובייקט ואת האור המסוים ברגע הציור ניסו האמנים לצוד ולתעד. לכן אותה חוויה של צפיה באור מעמד הציוד שמורה לצופים ביצירה אימפרסיוניסטית.
החזרה לטבעי ולאותנטי היא סוג של קיימות שנעשתה פעילה בעולם האמנות. הסגנון שחוזר אל הטבע והאור מכונה ON PLEIN AIR ולו חסידים במדינות רבות. שי הדגיש בראיון עמו כי המטרה שלו היא לחוות את כל מרכיבי החוויה בחוץ, חום וגשם, לחות ויובש, ובין היתר להתחיל ולסיים את הציור באותו יום לפני שתפאורת מזג האוויר תשתנה למערכה חדשה.
במסגרת 74 העבודות שהוא מציג הוא מקיף כמעט כל סוג נוף מוכר לנו. בעיקר מודגשות בהן דרכים נפתלות, מובילות ונעלמות. שי חווה דרכם את אותה תחושה שדרך החיים מתעקלת למקומות לא צפויים ולא ידועים בתוך טבע שהוא נצחי כמו הזמן, דרכן הוא משוטט כתייר מחשבות ונפש במחשבה וברגש אל מחוזות החבויים בתוכו. העבודות מצוירות בשמן בעיקר. במבט מקרוב נראה כי בדי הציור לוטפו בעדינות במכחוליו והמריחה העדינה שלהם מוסיפה לעומק הרגשי הקורן מהעבודות. הדימויים משדרים חד משמעית אהבה לנוף ולטבע. המתבונן בעבודות אינו מרוחק מהנוף אלא ממש טובל בו וחווה אותו כאילו הוא נמצא במקום באותה עת. קירבה אינטימית זו עם מושא הציור הינה ייחוד שהאמןהצליח לצקת ביצירותיו.
בתקופה זו בה המגמות המודרניסטיות מתחרות זו בזו בחדשנות ולהטוטי מיצב ומיצג, מהווה התערוכה רוח רעננה של עכשו נוסטלגי המתכתב עם עבר שלא חלף והחייה עצמו מחדש בעזרת האמן, והטבע מקבל את כבודו כראוי לשימור תיעוד וחוויה. התערוכה תוצג עד עד ה 30.11.19
אוצרת התערוכה: רוויטל סילברמן גרין.
יח"צ מיכל סדן