בתאריך 9.11.19 במוצא"ש תיפתח בבית האמנים תערוכה הנקראת "שם עצם" . מוצגות בה מעל 30 עבודות שנוצרו בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה. האמן יליד ותושב יפו היום בן 60 הציג במספר תערוכות קבוצתיות ועתה לראשונה מציג בתערוכת יחיד מסכמת המשקיפה על שנות התפתחות ויצירה. שמה "שם עצם" מעיד על תוכנה ונושאיה. העבודות אינן של עצמים או דימויים קונקרטיים ואף לא סמליים. הן אודות הרטטים המהדהדים אצל ה"אני" של האמן בתגובה להתרחשויות הרגעיות ולנוכחות של עצמים שפגש באקראי. שפת הדימוי שלו מזכירה את הסגנון הקליגרפי היפני המבוסס על "כתם קו ומילה". אצל בובטס הקוד התחלף ל "קו כתם וצליל" . הסיגנלים המתוארים בהם נראים כתווים של מוסיקה ומקצב פנימי שהאמן חווה ומדובב אותם על בד הציור במחול פנימי טמיר.
בתחילת דרכו דוד בובטס עבד ופעל כמעצב גרפי. בעבודתו הפורה נגע בעולם הדימויים באופן משימתי ועל פי הצרכים המסחריים שהעבודות נועדו להם. ההתנסות שלו שהיתה תחילה ידנית בכלי עצוב מקובלים העשירה את מיומנותו שהבשילה עד שהחל לצייר. בהיותו אוטודידקט וסולד ממסגרות הדרכה פורמליות, נטל השפעות והשראה מאמנים וזרמים שנקרו על דרכו, גם מקריאה ומהתבונות והגות בהם כפי שליבו נטה. המשפיעים עליו ביותר הם מאטיס, פול קליי וכן האקספרסיוניזם הגרמני והאקספרסיוניזם המופשט. עיסוקו בהדפסות רשת תרם והשפיע עליו מאד ועל דרכו. באופן זה החל לצייר במקביל לעבודתו כמעצב גרפי כשהוא מפנה ליצירתו האמנותית זמן מזדמן.
המקור העיקרי שדחף אותו ליצור ולעסוק במלאכת האמנות היה משבר שחווה. על רקע פרוק המסגרת המשפחתית החל מסלול טראומתי של שיקום חייו וזהותו. המסקנה הקיומית העיקרית שלקח מהמצב החדש שהוא שעליו להטיל יהבו על עצמו בלבד ואת סיפוקיו עליו לחצוב ממקורות חייו ולא להיות תלוי באחרים. החלטתו זו העמיקה את תקציב הזמן שהעניק ליצירה אישית והעמיקה את מסעו פנימה אל עולם ההתרחשות הסובייקטיבי אותו החל לתעד בשפה סייסמית הרושמת תנודות וחיוויים באופן ישיר מפנימיותו. כך ברא עולם אותנטי טעון פענוח ועתיר יופי חידתי שמתיר לדמיון להיות הפרשן שלו.
הצבעים שדוד בובטס השתמש הם פחם ופסטל בטכניקה מעורבת וריבוד. הצורות מרמזות על מקור החיווי אך לא מסגירות אותו. ציור של עץ הדקל לכאורה מכיל נבט עוברי, קווי מתאר נותרים ריקים כטריטוריה שלא הוגדרה, סיגנלים טוריים עולים כקוד טעון פענוח, ודימויים ראשוניים נותרים באיבם כתהליך שקפא. כדברי האוצרת ג'ניפר בלוך "האובייקטים התלויים אינם עדות או בבואה .. וכל קשר בינם ובין המציאות החומרית חזותי בלבד". הקומפוזיציה מכילה קווים, תווים, סיגנלים כיצירה של תזמורת עלומה, הקשר בינם לבין העולם הלירי צמוד והדוק. האמן שואב אותן מעולמו כמשורר בנוסף.
השנה האחרונה היתה המשמעותית עבור האמן, שעון החול האוזל והתחושה שאשראי הזמן מוקצב הביא אותו לכתיבת ספר שירה אודות ההתבגרות, זיקנה ומוות. היתה זו שנת מחויבות עבורו וקצב יצירת העבודות גבר ולהן פינה את כל זמנו וויתר על עבודתו הרגילה. במובן זה התערוכה הינה מורשת ושירת הברבור לשנה מסכמת ומקורית. בה האמן הצליח לתאר במהלכה את מה שאינו יכול להגדיר. שאיפתו היא ליצור באופן המאפשר התקרבות עצמית רבה יותר בזאת ימצא את שיא מימוש יעודו וגאולתו.
שיח גלריה יתקיים ביום שישי 22.11.19 בהשתתפות האמנית ומשוררת נדיה רוז, למחרת תינעל.
אוצרות התערוכה טובה פסח וג'ניפר בלוך.