בתערוכה אשר תיפתח ב 13.11.26 מוצגות עבודות של הציירת. העבודות באות ממקום בו אין דבר קיים ומחזק וממנו פסעה הלאה. סגנון העבודה היחודי שם דגש על חשיפה נפשית חסרת הגנות המודגמות בעירום בוטא ומודגש, כמצב קיומי עוברי וראשוני.
הדמויות החשופות מתכתבות עם ציורים של אמנים שבחרו בסגנון בוטה בתיאור גופה של האישה באופן שמדגיש את נשיותה אך לא באופן המחמיא לה, וכן עם סדרת הפסלים של מיכאל אנג'לו "השבויים" בו הדימויים חצי עירומים כלואים באבן השיש כאסירים לנצח. הדימוי הנשי בעבודותיה של האמנית מתאר רבדים מצטברים של מצב נפשי דיכאוני, חסר כיוון והגדרה שהיא נקודת האפס ממנה אפשר או לצמוח או להיות אבודה . ממקום זה שמזכיר את סיפוריהם של חיילי צה"ל שהיו שבויים במנהרות חודשים ארוכים החלה צמיחה.
מאחר ו"מאין תצא חוכמה" החל הפנים הבריא של האמנית להתמלא בתוכן אישי, עיבוד חוויות ורגשות באופן בלתי אמצעי ובלי מורים, תחושת הגדרה עצמית והצורך להיות "היא" כפי שהיא, החל תהליך חיפוש והגדרה שהגיע לאני הנשי שלה, תפקידה בחיים עבור עצמה והבנה שאת הדרך היעודה לה היא תסלול בעצמה. לעומת אדם רגיל שנתון להשפעות חברתיות ותרבויות מגיל אפס והופך לעותק שלהם, החלה אלישבע גלפרין להתעצב בכלי הנפש שלי ולשרטט את המשך דרכה עד לבגרות נפשית מלאה, בחירת המשך דרכה כגיורת ועד ללימודי אמנות שהפכו לפעולת תיעוד אנושית על התפתחות בדרך אישית ייחודית ועצמאית.
לא ניתן לתאר את חייה ללא הדמויות שהיו לידה, הוריה, איתם חיתה וגדלה. גם הם חיו באור המינימלי ששרר במקום הקר והנידח אליו החיים הובילו אותם. ציוריהם משלימים את אווירת הנידחות בהם חיו במקם ובזמן שהיה גם גטו פרטי וכור היתוך מצמיח גם יחד.
אוצרות התערוכה: מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי
הפקה : אי.ס.יו צילום: ודים ק.ריז
תשאל כתב וערך: יואל אמת – חבר באיגוד העיתונאים בסקטור האקדמאי © כל הזכויות שמורו