גליון 504
17:57 24/12/2015
מגזין המושבות >מבחן האותנטיות הוסף תגובה
יואל אמת מקבץ תערוכות של תרבות הפופ ארט יוצגו במוזיאון חיפה. קבוצת התערוכות המוצגת במוזיאון נותנת סקירה רטרוספקטיבית של עידן הפופ-ארט עם מבט לתוך התרבות הישראלית כעותק של תרבות צרכנית גדולה ממנה המטמיע אלילים זרים לסדר יומה הדחוס
לאור הפיכת אותם אייקונים פיקטיביים למציאות נותר רק לתעד אותם ואת התפתחותם בעולם האמנות ולתת להם "תקן תרבות" לגיטימי כנושא בר דיון [צילומים: יח"צ].
גיבור המהפכה הידוע ביותר הוא אנדי וורהול.
מקבץ תערוכות תחת הכותרת "התרבות הצבע והגוף – מאנדי וורהול ועד היום" – נפתח חגיגית בשבוע שעבר במוזיאון חיפה, כמחווה לזרם האמנות המשפיע במאה הקודמת. אמנות הפופ ארט פרצה לתודעה כהמשך מודרניסטי לתנועת האוונגרד מתחילת המאה הקודמת. פריצתה באה על רקע חדירת הפיקציה כחלק מהדימויים והאייקונים שהתרבות הצרכנית משתמשת בהם למטרותיה. חוברות קומיקס עם גיבורים מדומיינים, סרטי פרסומת וסדרות בידור וכן סימון מוצרים נעשו באופן שהפך את פופאי וסופרמן לגיבורי תרבות, שעה שבדור קודם גיבורי התרבות היו בני אדם ידועים, יוצרים ודמויות מופת.
לאור הפיכת אותם אייקונים פיקטיביים למציאות נותר רק לתעד אותם ואת התפתחותם בעולם האמנות ולתת להם "תקן תרבות" לגיטימי כנושא בר דיון. הפיכתם לפרה קדושה ולמוצר שווה ערך עם עבודתם של אמנים אימפרסיוניסטים, אוונגרדיים ואחרים. לפיכך נוצרו עבודות שלוקחות את מוצרי הצריכה הנושאים את הדימויים הפיקטיביים כמיצבי אמנות הנושאים את המסר לפיו המלאכותי הוא טבעי וריאלי. תמונות של דמויות מופת נצבעו נגזרו והוצאו מהקשרן לתוך מארג פיקטיבי דמוי קומיקס, כותרות של מוצרים הפכו למוצג, וגם המוצרים עצמם עיצובם ונושאיהם הפכו לדומם מצוי ורצוי בעבודות של אמנים שונים.
ההשפעה הגדולה הייתה על סגנון הקולאז’ שקיבל הכשר לצרף לתכניו חומרים חדשים גם פיקטיביים, קלסיים ודיגיטליים ובכך לשדר מימד עכשווי ועדכני לביטוי האמנותי. גיבור המהפכה הידוע ביותר הוא אנדי וורהול שהיה גדול ציירי הפופ-ארט וקבע אמות מידה חדשות שהכשירו פירוק מסגרות מקובלות אל כאוס מסודר מחדש. אמנותו פרצה גם לאמנות הישראלית והשפיעה על אמנים מקומיים כמו דויד טרטקובר המוכר בעבודותיו הסוריאליסטיות, ערן שקין שעבודות הפיסול שלו בעבר אפינו נטורליזם וגעגוע לעבר, אליעזר זוננשיין אמן עכשווי ידוע ועוד. כל אחד מהם הטמיע את האיתותים שהתקבלו מיבוא התרבות החדשה שנוצרה בעיקר בארה"ב לתוך סדר היום המקומי והשלים אותם בתכנים ואקטואליה מקומית.
קבוצת התערוכות המוצגת במוזיאון נותנת לפיכך סקירה רטרוספקטיבית של עידן הפופ-ארט עם מבט לתוך התרבות הישראלי כעותק של תרבות צרכנית גדולה ממנה המטמיע אלילים זרים לסדר יומה הדחוס. הנושא הסמוי העולה מן העבודות הוא הדיון במודעות שלנו בתופעת הנראות החיצונית החודרת לחיינו דרך אמצעי המדיה והיום גם בתקשורת האישית, ושילובה כנוף אישי הטעון ייחוס. לאמנים יש הזדמנות לראות את עצמם כחלק מהדיון במוצרים עצמם ולעשות בהתבוננות זו מניפולציה כמו מצלמה שמצלמת את עצמה ומגלה שאינה כפי שהעין רואה אותה. התערוכה מחדדת את הנושא הטעון של הפרדת המודעות האישית והרגשית, מתכנים פיקטיביים שלהם השפעה של ממש על חיינו ותפיסתנו. באמנות התפתחה התחדשות הסגנון ההיפר ריאליסטי וגם הנטורליסטי שנדחק לשוליים בעבר כלא רלוונטי לתקופתנו. הגיוון במקבץ התערוכות –יחיד לצד קבוצתיות, נותן לצופה בהן אפשרות להתמקד לפי נושא ואמן. כמות היצירות שעולה על 400 מבטיחה שלא ניתן בביקור אחד לסקור את על העבודות, וצפוי שחלק מהמבקרים ישובו לצפות בהן.
התערוכות ינעלו בחודש מאי 2016.
אוצרות התערוכות הן סבטלנה ריינגולד, אפרת קליין, נגה אליאש-זלמנוביץ’ והדס יוסיף-און.