(כן לציפור)
בתערוכה המתקיימת בבית יד לבנים ברחובות מציגה האמנית עבודות מסכמות דרך ותהליך אישי מורכב .העבודות של עידית אכן מפציעות כשמש הבוקעת מרקיע מעונן ומאירה מהאפילה, מקורן בפציעה וסופן אור.
עידית, כיום בת 57, אם לשני בנים ותושבת נס ציונה מזה 25 שנה, עוסקת באימון והנחיית קבוצות תמיכה לחולים כרוניים. כישוריה החברתיים היו מאז ומתמיד ובכל עת מצאה עצמה מסייעת לזולת ומארגנת פעילויות מעצימות עד שיום אחד הוצע לה למקצע את כישוריה וללמוד את עסוקה הנוכחי. המסר הגיע במקביל לכך שנזקקה בעצמה לסיוע עקב פגיעה מתאונת דרכים אותה עברה לפני כ 4 שנים והצורך לטפל בכאבים כרוניים שפקדו אותה. התזמון של המסר עם הצורך האישי שלה שילבו דרכים. מאז למדה לצייר.
(דיאלוג)
חילה במסגרת מאורגנת אך לאחר מכן החלה לצייר בביתה. לדבריה לימוד הציור היה כסיפור אישי ואמצעי לאמירות ללא מלים שהרגישה צורך לבטא בביטוי הלא פורמלי שאמנות פלסטית מעניקה. היא התנסתה בשימוש בצבעים וכלים שונים וכולם היו חלק מהשאלה העצמית ששאלה עצמה כל עת מה הלאה מה לומר ואיך לומר את תחושותיה ורגשותיה. תוך כדי כך התעצב סגנונה לאקספרסיבי אבסטרקטי שהיה משולב בדימויים ריאליסטיים המייצגים תחושות מוצפנות.
עידית מספרת כי היא מציירת את המחשבות שהיא פוגשת, אהבה, טרדה, כעס, אירועים מרגשים ומפעילים ועצב. מכחולי הציור פועלים לגביה כסיסמוגרף המתעד את התנודות של רגשותיה, בצבע וצורה. גם אירועים קולקטיביים כמו יום זיכרון לאומי ועונות השנה משפיעים עליה והופכים לתדר המייצרים דימויים וציורים. לאחרונה החלה ללמוד רישום כדי להוסיף נופך לסגנונה גם אם הרישום אינו במהותו ציור חופשי. רצונה התמידי הוא להתנסות במה שעדיין לא חוותה מחוץ למחוזות חוויותיה האישיות. למרות היותה ציירת אינטואיטיבית בדרכה, יש יסוד מובנה בציוריה המקבלים מסגרת מעצם התוכן המוצג הם והיגיון פנימי.
(תמונה בתוך תמונה)
הציור "ספינה יונה" השטה באוויר ובים מתאר ספינה על חומרית של מאוויים אל חופי נחמה ומשמעות. בציור "כן לציפור" עומדת צפור על גבעול דק בשיווי משקל עדין הצומח מתוך כאוס תחתון וכוחות מנוגדים, בעבודה "תמונה בתוך תמונה" קיימות מספר מגירות, מלמטה כלפי מעלה, ומהיסוד הכאוטי אל מודעות ותקשורת עם הקוסמי הכללי. בעבודה "דיאלוג" שהינה היפר צבעונית ציירה את הכוחות הפנימיים המסעירים את השיח הפנימי שלה, מאפלה ועד אש החוויה, העימות המתמיד בין הספק וההבנה ובין ההרס הבלתי נמנע שבונה בדרכו הכואבת תועד בעבודותיה. לגבי עידית, המחלה שפרצה בה לאחר התאונה הינה עדות לכוח החיים המייצר ביעילות חסרת רחמים מנטורים ומורים להעצמת עצמם ואחרים.
השימוש של עידית בצבעים וכלים מאפיין את דרכה השואפת לחוות כל מה שידה משגת. היא מציירת בעיקר באקריל שהוא חומר ידידותי, מתייבש מהר ונוח לעבוד איתו. הציורים נבנים שכבה על שכבה כתהליך מדיטטיבי וכהגיגי מחשבה . בנוסף השתמשה בצבעי פנדה , עפרונות פחם שפכטל, ואף בגלגלות, ספוגים ,טישיו ואף מגבונים לחים. היא ממציאה עצמה מחדש ודרכים חדשות לחיווי. בעתיד תתנסה בצבעי שמן במסגרת קורס חדש שהיא לומדת בו.
העבודות הינן אסוציאטיביות ומגרות לחקר ופענוח, ובכך הן מזמינות את הצופה בהן להיות מעורב בעלילה החידתית הפרושה לעיניו ולחוות תובנות שלו בקשר אליהן, בזה תרומתן וכוחן.
נעילת התערוכה ב 15.4.19
אוצר התערוכה, רוני ראובן.
כתב וערך יואל אמת
©כל הזכויות שמורות
12.3.2019