בתערוכה שתיפתח במוצאי שבת ה' – 3.11.18 יוצגו עבודות שיעודן אינה בהכרח איפיון של זרם חדש או של אמן בעל סגנון מסוים. התערוכה מציגה דיון בתופעת קיום האקלקטיות קרי לקטנות בתרבות האנושית. התרבות עשירה היום יותר מאי פעם ברבדי מידע וביטויים חזותיים והיא מועשרת באופן בו השפה המדוברת, האופנה, תקשורת ואף מדע נעזרים בדימויים, מושגים, והיגדים של שפות ותת-שפות המתפתחות בשולי שפות או אופנות תקניות. התהליך חוזר חלילה – כאשר דימויי שוליים מילוליים או מושאלים נשאבים אל השפה התקנית ומעשירים את התחביר התקשורתי המדובר, הנראה או מוקרן בכל מדיה.
העשרה זו הנעשית באופן ספונטני ולא מוסדי, משרתת צרכי עיצוב זהות אישית וקולקטיבית, תחושות שיוך וערך של היות הפרט חלק מקבוצה או של נבדלות דווקאית ולצורך פולחן אישיות אישי, פוליטי ואף מסחרי. האקראיות לכאורה של הבחירה בחלקי דימוי ומושג היא כר פורה לדרכי אמירה חדשים להיגד ידוע, והעשרתו בניואנס שהופך להיגד בפני עצמו.
לתופעה זו חיים ודינמיות משלה והיא מתחרה בתקניות והשמרנות של סמלים תרבותיים שגורים. האמנות מהווה במקרה זה רובד מתעד ומדווח של תופעות חברתיות ואנושיות הראויות לדיון והיא מתייחסת לאקלקטיות הקיימת כנושא טעון תיאור והמשגה. זאת היא עושה על ידי שימוש באותה רנדומליות לקטנית שיעודה לבנות מושג ותובנה חדשה. בנושא זה יש באמנות ניגוד מסוים מאחר והיא מצד אחד נוטה להיות מושפעת מאייקוני תרבות וזרמים קיימים אך זאת לצורך יצירת נבדלות ומרכז השפעה חדש ומבלי שתואשם בפלגיאט וחיקוי. בנושא זה האמנות פועלת ליצירת זהות חדשה ומודל נלמד המשפיעים על הקיים. העבודות בתערוכה זו לפיכך מהוות נסיון מעניין לדיון ותאור בתופעת הלקטנות בתרבות על ידי הצגת עבודות הממחישות אותה באמצעים ורבדים שונים תוך יצירת תוצאה שהיא דיון בתופעה וגם מסר לצופה על האפשרות להמחיש את הדיון בה בהיבט הפלסטי.
בין העבודות המוצגות אדון במספר עבודות המייצגות את ייעוד התערוכה.
העבודה של ורד אלון נול "הומאז' לפרידה קאלו" משתמשת בדימוי של האמנית הידועה כפורצת גבולות לשם כיתוב אמירות כמו על דף ביומן אישי ובכך מנכסת את הדימוי לאמירה חדשה שמושית לכאורה בה התוכן הופך לרקע אישי פלקטי וכפרפראזה למקור.
עבודת פיסול דמות עשויה מאלמנט תעשייתי חוט או כבל מתכת הנו של איריס פירדי. העבודה מתכתבת עם הסגנון הפוטוריסטי שפרץ בתחילת המאה שעברה ושבר את הסטיגמה של תאורי נוף סביבה ופורטרטים באמצעים מקובלים, ותמך בשימוש בדימויים וחומרים הלקוחים מעולם התעשייה שהפך לחלק מהווי היומי וזהות העוסקים בה. הדמות בנויה ונעה במרחב טכנולוגי, דימוי שמתאים להיום יותר מאי פעם.
"הנשיקה" אותה עבודה אלמותית של קלימט, המתארת חיבור על זמני בין גבר אוהב לאישה תוך שמוש בזהב טהור בין היתר עברה "תרגום" על ידי טל עירוני לעבודה הנראית כאיור לרומן כיס עכשווי. האמנית השתמשה בחומרים זמינים כמו עבור הפרחים, המצע הירוק, החולצה המשובצת ואף של ההילה האופפת את בני הזוג. יש בה קריצה מסוימת האומרת שאין צורך לטפס על הר גבוה מדי כדי לחוות מה שהינו זמין כאן ועתה. לחובבי דיון בנושאי תערוכה מגוונת זו שמורות עוד עבודות מאתגרות מחשבה ובחינה, המהוות בין היתר תעוד ללקטנות של האמנות עצמה.
אצרה את התערוכה ד"ר אביבית אגם דאלי.
כתב וערך יואל אמת 30.10.18
התערוכה תהיה פתוחה מ- 1.1.11.18 ועד 1.12.18 . מענה – רח' גבעתי 17 ברשל"צ
שיח גלריה יתקיים במועד סיומה ב- 1.12.18