ב"גלריית משרד" בתל אביב באוצרותה של רחל סוקמן מתקיימת תערוכה של עבודות שאינן כשיגרה. האמן כיום בן 49 תושב אשדוד, מתגורר בפועל בכפר עופרים מיסודה של אלו"ט (אגודה לאומית לאוטיסטים),שם הוא שוהה רוב הזמן.
ילדותו קבעה את בגרותו ויצירתו. בגיל 5 לאחר שאובחן לראשונה כלקוי תקשורת, החל לציין ולפסל בפלסטלינה. הוריו גילו פתיחות למגבלותיו ואפשרו לו חופש יצירה בכל הבית. כל זה תרם לחופש הביטוי הפנימי שלו שהוא עולם עלום ולא פתיר.
שלומי אינו מקיים קשר מלא עם הסביבה אך יכולתו להנות מקונצרטים מציור וטיולים מעידה על יכולת חיווי פעילה. בבגרותו החל לעבוד במקומות עבודה מוגנים ותואמים את יכולותיו ולאחרונה החל ללמוד ציור בסטודיו באשדוד.
המקריות תרמה לחשיפתו, לאחר שחברה של הוריו קישרה אותו לאוצרת רחל סוקמן וזו העזה
להרים את הכפפה ולהוציא לאור את עבודותיו בתערוכת יחיד ראשונה. העבודות הנחשפות לעין
כל הינן חלון מסקרן לעולם פנימי בלתי מוכר. הציורים נראים ילדיים אך צוירו ע"י בוגר שחווה
את המציאות בשונה מאיתנו. הדמויות בין אם כקבוצה או כ"להקת כוורת" הינם זהים ודומים זה
לזה כאילו שהחיווי של שלומי מסביבתו האנושית היא אחידה.
אם אכן זה כך הרי זה מהווה רמז לאופן שבו "שפת המכונה" שלו מתרגמת את החיווי שלו מאתנו ה"נורמליים ". אם אנו נראים לו כדמויות זהות, אזי ניתן להבין את הקושי שלו ליצור קשר אינדיבידואלי עם מי מהסובבים אותו, למעט עם בני משפחה אתם הוא מקיים קשר עין ותנועות יד מתוך הרגל וקירבה..
(להקת כוונת)
האמנות שלו מוגדרת כזרם חיצוני ואאוטסיידרית אשר בה נכללים בין היתר ציורי חולי נפש,
מפגרים בדרגות שונות, ופגועי טראומה בין היתר. אולם שלומי אינו חולה נפש אלא מעוכב
התפתחות תקשורת אנושית, ולפיכך דימוייו בריאים אם כי לא תקניים בתפישתנו .
ציור האוטו פורטרט שלו ממחיש בעוצמה את הסבל שלו ככלוא מאחורי סורגי מוגבלותו הוא משתמש בצבעים בוהקים וחזרתיות בולטת כמנסה להדגיש את אמירתו.
ציוריו הקבוצתיים וגם תקריבי פנים מעידים על תהייה, בהייה וחרדה מסוימת מול מציאות בלתי פתירה מבחינתו. עוצמת חוויה זו שהיא תדירה בחייו קורנת מבדי הציורים אל המתבונן. במובן הזה עבודותיו הן הזדמנות פז להתבונן בנפשו של אדם שאינו עמנו אך חי בקרבנו.
(פיקניק)
העבודות וגורלו של שלומי לייזרוב מעלים את השאלה מדוע מדעי הרפואה והביולוגיה שהגיעו
להישגים נדירים בהרבה תחומים, לא פתרו עד היום את חידת האוטיזם וסיבותיו. קיים ריפוי
התנהגותי אשר בחלק מהמקרים מאפשר לחלק מנפגעי האוטיזם להשתקם פונקציונלית ואף
להשתלב בחברה, אולם לא כולם זוכים לכך. קיימות סברות שהאקולוגיה וסביבה מזוהמת בין
היתר ברעש, מתחים וקרינה היא סיבת התופעה, אולם זה לא הוכח אפילו באופן קלוש. מאידך
שעור האוטיסטים במספר הלידות הולך ועולה כסימן התראה אילם.
(שלומי)
קיימת תובנה נוספת מעט פילוסופית אך אפשרית והיא שלאור התקדמות חסרת אבחנה של האנושות בטכנולוגיה שגורסת את הסביבה, ריבוי אוכלוסין חסר מעצורים וזלילת משאבים מכדור הארץ – הטבע החל לאותת לנו שיש לכך גבול והגענו לקצה. לפיכך עלינו להתבונן אל תופעת האוטיזם המתרחבת כאיתות לכך שאנו חייבים לעצור ולחשוב כיצד לבנות ערכים חדשים לחיים שייצרו איזונים חדשים, ותכונות אנוש חדשות אשר יפצו את הטבע השופע מכל טוב על הפגיעה הרבה שפגענו בו ומאיימת גם עלינו. יתכן אף שאנו עדים לתהליך אבולוציוני של זן חדש אשר עדיין אין לו יכולת שרידות לבדו. אולם אם הטבע נחוש לעשות כן הוא יצליח, ולנו תהיה הזכות להיות הסנדקים ומשגיחים של תהליך מופלא זה.
שלומי לייזרוב הוא שגריר של קבוצה מודרת מהחיים שאנו רגילים בהם והוכחה כי ניתן להעניק לחברי הקבוצה ולקבל ממנה תמורות והנאות שיוחדו לה בלבד. בזאת ערכן של העבודות והתערוכה גם יחד. התערוכה תתקיים עד לתאריך ה25.9.19 ברחוב זמנהוף 6 תל אביב.
אוצרת התערוכה: רחל סוקמן, יח"צ: מיכל סדן