בבית האמנים אשר ברחוב אלחריזי 9 בתל אביב מתקיימת תערוכה שכותרה בשם "מקופלת". שם התערוכה מקפל בתוכו את המהות והווייה של העבודות העשויות מבדי קנבס רוויים בצבעים שונים, מקופלים ומסתירים בתוכם חידתיות דינמית הממתינה לפתרונה. שורשיהן נעוצים בעברה ואישיותה.
שולמית קופף שדרה היום בישראל נולדה וגדלה בישראל עד גיל 10, דור שני ליוצאי שואה ומחוברת ליעודה לחיות בישראל. בגיל 10 הוריה העתיקו את מגוריהם לארה"ב, שם התערו וחיו. שולמית התפתחה בתוך החברה אליה נקלעה ומימשה מטרות חיים ראשוניות שהן השכלה זוגיות ומשפחה. אולם הנתוק ממקום שייכותה הראשונית והיהודית ליווה אותה בתחושה שהוא שלל ממנה את הדרך שהיתה בוחרת לחיות לו איפשרו לה. בשלב הלימודים האוניברסיטאיים החליטה לעבור מגמה וללמוד את מקצוע העתונאות בו השתלמה והחלה לכתוב לעתונים שונים בארה"ב.
בעבודה העתונאית התוודעה לתהליך החקירה של ארועים ותופעות אותן עיתונאית אמורה לחשוף ולתאר לצבור. הדחף לחשוף את האמת בכל נושא נזון מהניתוק הפתאומי מישראל אותו חוותה ונותר נותר סוד טעון פשר ותיקון. דחף זה תרם לדרכה בהמשך בעולם האמנות. לאחר גירושיה מבעלה הראשון עלתה לישראל וכאן היא דרה עד היום אם להורים וסבתא לנכדים. במהלך עבודתה נתקלה ביומן אישי של דוד רחוק מתקופת שרותו בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה. היא הפכה את היומן לספר אשר העמיק את תחושתה כי הזמן מקפל בדפיו סיפורים ותעלומות שלא ייוודעו לעולם.
המסע של שולמית קופף לבטא את הבלתי ידוע ולקיים עמו דיאלוג התעצם והיא חשה שעליה לבטא אותו בדרך לא מילולית ומושגית קרי בדרך האמן. היא החלה ללמוד ציור. תחילה עסקה בציור פיגורטיבי. בהמשך פגשה מורה מנחה ידועת שם ממנה קיבלה את העצה לעבור לאבסטרקט ושם הורידה את בד הקנבס ממסגרותיו, פעולה שסימלה את השלב שהיתה שבו עליה לעזוב מסגרות האמנות מקובלות , והחלה לעבד אותו בדרך פיסולית. בשלב זה גילתה את תכונותיו כחומר נוח לעיבוד, גלילה, איסוף וקיפול, צביעה רב דרגתית, ניקוב והשחלה ושילוב של עצמים שונים המחברים חלום עם מייצגי המציאות . הקנבס היה חומר אידיאלי לניסוי וטעייה ולגיבוש זהות חידתית המסמלת את הבלתי ידוע וטעון פענוח כבכל תופעות החיים.
בתערוכה מוצגות עבודותיה המסכמות דרך מחקרית וביטוי אימפולסיבי . חלקן מדמה עוברים ומאובנים מסתירי סוד, הן מרהיבות ואסתטיות , חידתיות וטעונות פשר רומזות למציאות נסתרת., המתבונן בהם מופעל לפענח אותן ובכך מצורף למסעה של האמנית. יש בהן שלמות של הידוע והנסתר עם הגלוי והחבוי גם יחד, הן מציגות שאלות ולא תשובות, סוגיות – ללא פרשנות, הן הבנה שמצבים אי וודאות נדרשים להכלה כי הם ממילא מוכלים בנו ובחיים שסביבנו. כך ניתן להזדהות איתן ועם אי הוודאות הגלויה אך מודחקת תדיר.
שעות ביקור בתערוכה: ב'-ה': 10:00-13:00 17:00-19:00 ימי שישי : 10:00-13:00 שבת:11:00-14:00
אוצר התערוכה – אריה ברקוביץ' יח"צ- מיכל סדן. ראיין כתב וערך: יואל אמת – חבר אגוד העיתונאים במגזר האקדמי.
יפה מאד