בגלריית "הציפור הכחולה" הפועלת ברחוב רוטשילד 75 בפתח- תקווה, מתקיימת תערוכה ייחודית של ללה מיגירוב אמנית ולשעבר רופאה מנתחת. התערוכה נקראת "תחנות אהבות אבודות" ושמה מעיד על שמץ של כוונה להציג בעבודות תיאור על מקומות וזמנים שהוחמצו או נשכחו במרוץ הזמן. במבט נוסף נראה כייש בהן החייאה של תמימות ילדית ששרדה אצל האמנית והזינה את השראתה.

ללה מיגירוב חיה היום לסרוגין בין רובע האמנים בפריז ובין ישראל. היא החלה לציין כבר לפני כ 10 שנים אולם לא השכילה לשלב את עיסוקיה ותחביבה. עבודתה ברפואה היתה משימתית וחורצת גורלות ולפיכך דרשה את כל משאבי זמנה, רגשותיה ושכלה. מחשבות שעלו על אפשרות של דרך אחרת נוספת נדחו לקרן זווית של הויתורים ההכרחיים שאנו עושים בחיינו.

התפנית שחלה בחייה נכפתה עליה בכורח החיים, בעלה נפטר מסיכוני ניתוח ומאז נגמלה מהצורך לנתח ומעולם הרפואה ופרשה לעיסוקי נפשה והיצירה האמנותית בה החלה לפרוח. ללה מגירוב נסעה לפריז לרובע האמנים, החלה לצייר ותוך שנה נבחרו עבודותיה להיות מוצגות בעירייה כעבודות מייצגות אמנות עכשווית. העיר ועברה העשיר בעשייה אמנותית הקרינו על יכולתה לתת תיאור וביטוי לרגשות ראשוניים של  ילדות שלא מיצתה את עצמה ומתחדשת עתה באמצעות יצירותיה.

מבקר ידוע בפריז הכתיר את סגנונה כפיגורטיביות אינטלקטואלית, אולם התיאור מחמיץ את הנאיביות הגלומה בהן שהיא היסוד ליופיין גם אם צוירו במודעות רבה. ההיבטים המוקרנים מהעבודות הן של ריאליזם פנטסטי משולב עם סגנון נאיבי וקורטוב של סוריאליזם בחלק מהן. הגדולה שלהן היא הרעננות השורה בהן. צבעוניות עזה, דימויי פיות מהאגדות, מתוארים בהן מעמדים של משאלת לב להמריא מעל לקיום השגור ועצמים – כמו אופניים ואחרים בהם האגדתיות משולבת ומקשטת אותם כתוצרי סיפורים שנכתבו ונערכו בדמיונה של האמנית. העבודות שזורות סולמות חיבור לתקווה למקום אחר וחבלים של קשרים המאחדים בין השאיפות המובעות בהן  ולחלימה כי יתגשמו.

אחת העבודות מתארת דמויות אנונימיות עם כובעים כאילו חסרות זהות ואיפיון כפי שאלמונים נתפסים בהכרתנו, אך האלמוניות לכאורה משותפת לכולם ועל אף שהיא מטשטשת היא עשויה להתגלות אם נתקרב אליהן ואל רגשותינו השואפים למגע אנושי.  דימויי ציפורים מהווים לדידה של האמנית כעין קמיעות, כבשורה להגנה של טוב לב ששורה בהן כמלאכי מגן של בני האדם. האופטימיות והצבעוניות משרה על העבודות חיוביות ואופטימיות ואפקט תרפויטי.   המתבונן בהן היטב יקבל משב רוח סנטימנטלי ונוסטלגי מעברו שלו וחיבור לתמימות נשכחת שעדיין פועמת בו.

אוצרת: שרה רז – יו"ר עמותת אמני פתח תקוה. יח"צ: מיכל סדן כתב וערך  יואל אמת –  חבר אגוד העתונאים במגזר האקדמי