ההשתלמות מרעננת את מסלול ההוראה השוחק, ומאפשר למורים לראות את נשוא עבודתם, הוראת האמנות, מהיבטים חדשים ואף להעשרה הדדית שלהם ועבור תלמידיהם.

העבודות בתערוכה נוצרו בצל תקופת הקורונה ששינתה מקומם של מושגים כמו בית, פרטיות, זהות, שייכות, הן ברמה הפרטית והן המגדרית, ככלל לכולן היבט פוליטי גם אם אמירתן אישית. התקופה כידוע העמידה במבחן הרבה עמודי תווך חברתיים, עבודה, פרנסה, משפחה, זוגיות, שייכות אתנית וזהות פוליטית, חופש אישי והגברת החרדה. נוהלי העבודה הקולקטיבית עברו מהפך ומפגשי "זום הפכו לנורמה כשהן יוצרים לטוב ולרע ממד חדש שיש בו התייעלות מצד אחד, וריחוק וניכור אישי מאידך.

נארימן עומר ימין – צבר בעציץ

העבודות מגוונות בדרכי הבעתן, החל מעבודות בווידאו, ציורים בשמן ואקריליק, רישום ופיסול וצילומים.  החומרים  ששימשו את האמניות הם חפצים שימושיים, חלקי כלים שבורים שהודבקו כביטוי לניסיון להתחדשות ושיקום חוויות שנסדקו בלחץ הנסבות,  מכשירי חשמל וצעצועים הפכו לסמלים עם אמירה חדשה גם נוסטלגית וגם התרסה. בחלק מהן קיים היבט של  איסוף זכרונות ושאריות מוצגי עבר כדי לגבש מצב שהתפרק. דיון במשמעות הזוגיות, משפחה, בית  ואמונות.

חלק מהעבודות הן  תעוד מסע פנימי וחיפוש תשובות לשאלות שהמצב חשף , דיון בסוגיית האובדן, שכול ומוות אף הן נלמדות תוך כדי יצירת היגד ומבט אליה. כל אמנית ואמן תרם את שלו לאינדקס הקיומי הרגשי שנפרש בתערוכה. יש עבודות בהן האמנית מעורבת אישית במיצג, בחלקן היא מרוחקת כאילו מתבוננת מרחוק במוצגי התצפית שהיא עורכת, כשליטה ברגשות שהעבודה מעלה.

העבודות מוצגות בזירה בה נוצרו, כיתות הלימוד הותאמו לתצוגה והמבקר חש כמסייר בסדנת הלימוד בה התלמידים הרו וילדו אותן. האמנים חושפים זויות התבוננות שונות בעצמם וברחשי ליבם תוך שימוש ב"מודלים" המהדהדים להם אומר. הטבע, שיח הבר הקוצני גם מזין, אשה עטופה בשמיכה כדי להתגונן מקור הסביבה,  מצעי בית וכלי בית המייצגים זכרונות למה שהיה וחלף, ועוד. הדימויים המבטאים מצב נפשי קיומי, חווה, חש ומעבד אותן לתובנה חדשה ואולי לדרך חדשה.

בין האומניות ואמן המציגים בתערוכה: רחלי דגים , סובחיה חסן קייס, נהאד אבן אלהיג'ה , שלומית ויטיס, יעלי זיו, עוז ענבר, נארימאן עומרי, רוזאן עוראבי, ענת לדרייך, פאיזה חדד, דואא בסיס, אסיל חנא, רזאן שאמי, אסראא גנאיים  , רבקה גלס, ועוד.

העבודות מוצגות ב בית 42 – מכללת אורנים, קרית טבעון שעות פתיחה: א' – ה' 10:00 – 18:00 שישי ושבת: 10:00 – 14:00 נעילת התערוכה בתאריך 7.8  

אוצר: פריד אבו שקרה יח"צ: שניידר  – גל

כתב וערך: יואל אמת – חבר איגוד העתונאים במגזר האקדמי

איתן נולד בפריז ועלה לארץ בשנת 2008 בגיל 10. את ילדותו ונעוריו עבר בירושלים ברחוב "הר חומה" במשפחה שומרת דת. עם העליה לארץ החל ללמוד בפנימיית "ימין אור" שליד הישוב עין הוד. בלימודיו כנער רך חווה את קשיי השפה והמחסום שחצץ בינו ובין הסביבה ולפיכך החל לצייר ולאייר חוויות ומסרים שהפכו לתוצר תקשורת עם עצמו ועם עם זולתו. פעולה זו גילתה לו כי הוא מבטא את עצמו ועולמו בקו וצבע והיוותה הזרז לגילוי של כוח אוטודידקטי שפעם בו. בעזרת כוח זה החל לעבור גבולות ביטוי והשפעה אמנותית אל סגנון פיגורטיבי ואקספרסיבי אישי המתכתב עם סגנון הפופ-ארט, רווי צבעים עזים, עוצמת רגשות בלתי מסוננת ויצירת דימויים יחודיים לו.

כרקע דומיננטי ברוב העבודות מופיעה דימויי תחמושת חיה של תרמילי כדורי רובה, חלקם מעוקרים מכוחם לאחר שסיימו את תפקידם, כזרעים שתש כוחם והפכו לחומר גלם מתחדש. התחמושת בציורים אינה כלי נשק אלא מהווה רקע לבני אדם, מצבי אנושיים של התמודדות עם חוסר, כאב, וגם התרסה והפגנת נוכחות . הן נותנים לדמויות כוח וחיות, הם הסמל לכוח החיים ששורר גם במצבי מבחן קשים, וגם של היכולת לעבד תסכולים ופגעים ליכולות והישגים. פרידתו ממסגרות הדת גם היא אבן דרך בשחרורו של תפיסת האני והסביבה מכבלי מסורת מעכבת.

לדבריו של איתן, תפקיד כדורי הרובה בעבודותיו הוא סיומם ייעודם כתחמושת בבחינת "וחתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות" כדברי הנביא ישעיהו. השימוש שלו בצבעים עזים וקווי מתאר נועד לפגוע במתבונן בעבודות ולהראות את הבעתם המוקצנת של דימוייו. הוא בחר לצייר פנים שאינם של מכרים ואייקונים ידועים, אלא לתאר אלמונים, כי כל אחד יכול להיות במצבם ובמצבו של האמן בהתמודדות שלו עם קשייו שחשפו כוחות ויכולות.

במדה מסוימת ניתן לומר שאיתן עמרם רודף בעבודותיו את הריאליזם הפנימי אותו איננו רוצים לראות אלא רק למרוח בקרם אידילי מטעה שיוצר ניראות כוזבת המסתירה את הפנים האמיתי. בדרכו לחדש ולהתחדש איתן עמרם משתמש בטכניקות עבודה חדשות כדי לתת להם קצב ותנועה. את חלקן הוא מייצר בעצמו ע"י בניית פלטפורמות המגביהות את העבודות, לאחר שהוא יוצר את צבעיו ומצפה אותם. האפקט שנוצר הוא קינטי

לאחר שסיים לצייר הוא עוטף אותן במסגרת זכוכית מצופה אפוקסי, שם הן שוהות באקווריום בחלל פנימי. המתבונן במיצג וחולף לידו יבחין בתנועה כאילו שאנו חולפים ליד נוף נע בעת שאנו נעים . פעולה זו יוצרת תנועה לכאורה הגוברת על הסטטיות לכאורה של החיים, שהרי אין בהם רגע דל ולא שנייה שאין בה שינוי והשתנות.

איתן עמרם והישגו הנוכחי ביצירה והבעה הוא בתחילת דרכו העתידית. הניסיון שצבר עם הבטחון העצמי הטבעי שלו הביאו אותו לשאיפה לפרוץ גדרות ולהתנסות בכל דרך בה יוכל לרתום את הכללים והחומרים אל שאיפותיו להן אין תקרה .הוא מתעתד ללמוד וליצור במקביל ככל שיוכל בידיעה שגבולות למעשה לא קיימים, יש רק מסלול שאין לו סוף בו יוכל לפסוע למרחבי יצירה והבעה אותם הוא חייב לתקופה העוברית בה חווה את החייץ בינו ובין הסביבה האנושית. את אותו חייץ חצה בכישוריו וברצונו לתקשר באמצעים יצירתיים שהם השפה האוניברסלית בה ניתן לחצות גבולות מגדר ותרבות בקשר פציפיסטי ואוהב אדם.

התערוכה תתקיים עד לתאריך 7.1.2021 ברח' בן יהודה 59 בתל אביב
שעות ביקור בגלריה: :א.ג.ד.ה 11:00-18:00

אוצרת : סיסי דיין יח"צ: מיכל סדן

כתב וערך: יואל אמת- חבר אגודת העיתונאים במגזר האקדמי