בבית המתנדב אשר בהוד השרון מוצגת תערוכה של עבודות טלאים המציגה רפרטואר עשיר ומגוון של עבודות פרי שנים של התמחות במלאכת יד וטבולות בניסיון חיים ומקצועי גם יחד. העבודות שנתפרו בהקפדה ובניקיון אסתטי נוגעות בהיבטי חוויות והתמודדויות שהאמנית חוותה ומהם למדה על הגבוליות של החיים והיותם לא מובנים מאליהם ועל רבדיהם והקוטביות שאותם צלחה לתעד.
בדים הינם חומר גלם נוח בהיותם החומר והצבע גם יחד מה שמאפשר את בחירתם והתאמתם זה לזה ולמטרת הייצוג של הנושא שנבחר. הבדים הם נשאי צבע שניתן למשש, לכופף, לגזור ולהתאים על פי בחירה ואיכותם משדרת רכות אורגנית חיה ונושמת אך לא רק. בדים הינם נשאי זיכרון וחוויות בהיותם חלק מעולמם של אלה שהשתמשו בהם, לבשו, ענדו, ליטפו ועמלו ביחד איתם, הם חלק מגופו של האדם וייצוגו האישי והחברתי. כל בגד ובד סיפק ריגוש, מגן ומעמד, כל בד "נושא מזכרת" כלשון השיר הידוע, וחיוויי חיים שחלפו. שימושם מחדש הוא החייאה של הבדים כשומרי זכרון עלום והבאתם לעולם כגלגול חדש עם תפקיד וריגוש מחודשים לצופים בהם.
רותי גל השכילה ליצוק לעבודות תוכן אוניברסלי, קוטביות, רב מימדיות ורבדים של חיווי בכל דימוי ואובייקט שיצרה. הרימון עשיר ברבדים ושכבות כפי שכל חוויה בחיים מהווה ועולמו כפלנטה. שני פלחי אגס נתפרו זה ליד זה כרמזים לכוחות היינג ויאנג הזכרי והנקבי, מתארים קטבים משלימים ותוכם מכיל צפנים טעוני פשר. העבודה שנקראת "לילה ויום" מתארת את התופעות כעומדות זו עם זו באחדות ולא כניגודיות. המתודה שבה רותי גל משתמשת בה נשענת על שיטה יפנית להטלאת בגדים באופן שהטלאי נותר גלוי במכוון וללא הסתרה של הפגם בבגד אלא על ידי הפיכתו לקישוט. בכל עבודה קיימת אמירה הוליסטית והרמונית גם יחד שהיא השלמה עם הניגודיות המורכבת של כל תופעה ונושא. קיים תדר אופטימי בדימויים המשדר שבכל מצב קיים יופי צורני וגם פנימי שפועלים בהשלמה ואחדות.
בחלק מהעבודות מתוארים נופים אורבניים בסגנון נאיבי של מקומות אידיליים כמו גלויית מזכרת. יש בהם את הגעגוע לרגיעה ומנוחה במקום מיוחל, לעולם שנרפא מסתירות ומחלוקות, הן חלומות שנרקמו והוטלאו על בדי העבודות. בחלק מהעבודות הלכה רותי גל צעד קדימה ושיבצה בעבודות שקיות תה מיובשות כדי להשתמש בגוון שלהם לאיור וצבע, כצעד מקורי חוצה גבולות. העבודות המוצגות מעידות שיכולת ביטוי אינה מוגבלת לחומר מסוים, סגנון או טכניקה. ניתן למצוא משאבי יצירה בעולם הקיימות בחפצים שאיבדו את שימושם ובדמיון כדי לברוא עולמות חדשים.
רותי גל אינה מחפשת מקורות השראה חדשים, לטענתה ההשראה מגיעה אליה לאחר שגילתה את כישוריה של האמנית. ואכן ההשראה נמשכת לנשאי יצירה ומוזה וזה עידוד לאלה המתלבטים האם לעסוק באמנות לשמה.
ראיין, כתב וערך : יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי © כל הזכויות שמורות