החל מיום ה' ה- 6.8.2020 בערב תתקיים בגלרייה ברח' זמנהוף 6 בתל אביב התערוכה "חלומות של משוררים" באוצרות הראשית של בעלת הגלריה רחל סוקמן. התערוכה מסכמת דרך של אמן ומוכר כצייר פיגורטיבי ובעיקר כמעצב ומפסל מוצרי יודאיקה, חנוכיות וכדומה . בפיסול הוא עובד בבית יציקה בבית נקופה, שם יצק את עבודותיו מאלומיניום וצביעתו בצבעים תעשייתיים.
שאול בז החל דרכו לאחר השרות הצבאי שאז עזב את קבוץ משמר העמק בו גדל לטובת העולם הגדול. אחת ההשפעות העקיפות שספק היתה האמנות בדרום אפריקה בה שהה מספר שנים. בהמשך למד והשתלם בציוד במכון אבני ואצל הצייר לאוניד בלקלב והציג בתערוכות קבוצתיות רבות. במסגרת הציוד הפיגורטיבי הוא פעל בעולם מוגדר ובטוח שניתן לשפור בתחומים נתונים.
במסגרת הפיסול, התמודד עם התלת מימדיות של החומר שהיה טעון אילוף ,התמרה ועצוב עלפי רצונו של האמן, שם הצליח לצקת בחומר השראה צורנית, יופי חזותי תוך שמירת זהות המיצב שנועד להוות סמל למסורת ולתרבות היהודית. בשלב מסוים מיצה את האפשרויות הגלומות בעיבוד חומר מוצק והתמרתו, וכן בציוד הפיגורטיבי שלא ביטא את חיפושיו אחר הלא ידוע לו.
בחיפושיו אחר מקורות השראה וגירוי נתקל בשירה ובתכנים ספרותיים גם דתיים ואז נוכח כי אלה פועלים עליו כאנזים אסוציאטיבי ומשחררים ממנו תנועות מכחול ושילוב צבעים שנעים בין האבסטרקט והסיפורי שהיה טמון באותם טקסטים שקרא. התחושה שהוא קורא דרור לפינות סמויות בנפשו היתה העוגן עליו נשענה יצירתו בהמשך דרכו לגאולת אותן פינות עלומות.
שיריה של יונה וולך הינם בחלקם בלתי מרוסנים בביטויים ואף פרובוקטיביים. החופש המילולי שנטלה לעצמה פגעה ברצונו שאול לחוות את החופש שלו והוא החל לצייר. ציוריו הינם הדים של גלי ההדף שחווה עת קרא את שיריה וביטויים על הבד כשל סיסמוגרף פנימי סמוי. שאול בז חש את הלגיטימיות לתת לעבודות דימוי אנונימי שאינו מזוהה עם מקום או נושא אך הופך לנושא בפני עצמו כשהנגיעה שלו במתבונן בהם היא אישית ומספרת את סיפורו.
בתערוכה שולבו פסליו המסורתיים מאלומיניום יצוק צבוע, שם נתן לפשטות הדרום אפריקאית לבצבץ בסגנון הישיר, תמים וסיפורי של העבודות. הפסל "נערה- איילה" והפס "אהבת התרנגול" מתארים את ההתאחדות של תמימות וטוהר הלב שיש באנוש ובעל חי, בפסל "פרח" הוא מאחד את הדימוי האנושי עם ייצוג של הטבע. אלה עומדים כנגוד תלת מימדי לעבודה האימפרסיוניסטית "ברושים הם לעיתים געגועים" שמרמזת בפיגורטיביות של הדמויות הלבנות על זכרונות של אנשים שהיו.
העבודות באבסטרקט הם תרגום ישיר להדהוד השירה בנפשו ותרגום של צורך לבטא רגשות אשר חיפשו כלי ועילה לפרוץ ולהגיע לבד היצירה. תוצאתן מעידה כי ניתן לקבל השראה פנימית ממלל שנכתב ונוסח על ידי מי שלגביו המלים היו המכחולים בהם הוא בטא את עולמו הפנימי ואשר משרת גם אחרים. ניתן לראות בדרכו של שאול בז סמן דרך לאפשרות להעשרה אמנותית מחומרים אמנותיים ותרבותיים זמינים שהם לנגד עינינו ומסביבנו וניתן לשאוב מהם מפתחות לעולמות אישיים.
אוצרת ראשית: רחל סוקמן. יח"צ: מיכל סדן
שעות פתיחה: שני עד חמישי 10:00-17:00 //שישי 10:00 – 13:00
התערוכה תינעל ב 26.8.2020
ראיין כתב וערך יואל אמת -חבר איגוד העיתונאים במגדר האקדמי.