מוזיאון ראלי הוקם כדי לפרסם ולנצור את האמנות הלטינו אמריקאית של מאה ועשרים וכן תצוגה ארכיאולוגית על תקופת הורדוס מציג מעת לעת תערוכות בנושאים אוניברסליים של זרמי אמנות שונים וכך גם עתה. התערוכה הינה מצגת אוספים פרטיים של עבודות שנאספו בשקדנות על ידי אספנים אדוקים לעסוקם לשמר וללקט את העבודות של קאמיל פיזארו שהיה יהודי ממשפחת אנוסים וממייסדי תנועת האימפרסיוניזם שפעלה במאה ה-19 באירופה ופרחה בעיקר בצרפת.
קאמיל פיסארו שהיה מעמודי התווך ופעם גם כמורה מעשי ורוחני שלה, הוביל את האמנות דאז בתקופה שהרכבת הומצאה והיתה פלא טכנולוגי למרחבי ביטוי דוקא של הנוסף, האור, האוויר והחוויה שהם משרים. הציירים יצאו לטבע ולמרכזי הערים לצוד מראות נוף ירוק ופנות ידועות בערים ובכפרים והעבירו את רטט האור על הבד בצבעים חמים ורכים. הסגנון לא היה היפר ריאליסטי ולא שאף לצלם את הטבע אלא להעביר את ההרגשה שהאובייקט העלה במתבונן. בין העבודות המוצגות ישנן "פריז כיכר קונקורד", "נוף באגם", "הכפר שלי" אשר צוירו בין היתר על ידי ילדיו של פיסארו אשר טפח את כישוריהם של חמשת בניו והפכו לאמנים בזכות עצמם. התנועה זכתה להצלחה ולממשיכים והפכה לזרם עיקרי לפני שפינתה מקומה לתהפוכות התרבות והזמן. היצירות המוצגות מהוות מצגת ראויה לתקופה האימפרסיוניסטית וחלון לתקופה טרום טכנולוגית שעדיין התרפקה על ערכי העולם הישן. הנוף עבר עיבוד רך ואוהב. האנשים ששהו בו מתענגים, וללא דיווחים על סבל, מצוקה או מחסור. במובן הזה הזרם הנציחה בעיקר את האידילי והרצוי.
ישנם אספנים שהקדישו את זמנם לאיסוף ושימור עבודות של האמנים המובילים כמו, פיסארו, מאנה, מאטיס ועוד. בתערוכה מוצגות העבודות משני אוספים עיקריים. האחד של קרן הארי רקנאטי והיתר מאוסף "מיתמי" השייך למשפחת זלמן ממושב קדימה. מספר העבודות הגדול 87, מעיד על איסוף שקדני ברחבי תבל והשקעה בשימור מורשת תרבות. לאספנים שמורה מקום המכובד בהיסטוריה של האמנות בהנחלת מורשת העבר האמנותי בתקופה של מציאות שוחקת ומעבר למציאות וירטואלית ודיגיטלית המנותקת מהמגע הישיר של האדם ומנותבת לשפעל אותו לצרכים ועינוגים מסחריים. מעבר לכך שמוזיאון ראלי הוא פנינה תרבותית באזורנו הרי תערוכה זו ותערוכות מתחלפות נוספות שהוצגו בו מהווים תזכורת מרעננת לקיומה של אמנות ששאפה לחבר את האדם דרך החוויה הויזואלית עם תחושותיו ורשמיו מהסביבה ללא התרסה או ביקורת, רק חוויה נטו.
הכמות המוצגת של 87 עבודות מאפשרת לקבל התרשמות רב דורית מהשפעת אב אמן ובהמשך של בניו להנחלת חוויית ואהבת האמנות. לשוחרי האמנות הקלסית ישנה הזדמנות פז לראות במקום אחד ריכוז של עבודות מסגנון שאינו שגור היום אך השפיע על הרבה סגנונות ועדיין נוסח בשולי זרמים קיימים. אצרו את התערוכה בן ציון זלמן ואבנר אברהם. המוזיאון פתוח בימי השבוע וגם בשבת.
כתב וערך יואל אמת 21.3.17