ספר השירה וציור של דניאלה פז-אורה שיצא לאור לאחרונה הוא מניפסט אמנותי וביוגרפי מעניין. המחברת הינה אמנית רב תחומית אשר עוסקת היום בין היתר באבחון רגשי אישי בצבע, כלי שפיתחה בדרכה. הספר מסכם דרך אישית של פרוייקטורית בתחום המדיה ומהווה ראי להתבוננות עצמית של המעיין בו דרך הסתכלות ביצירתה ותובנות שיצרה. ההפקה נותנת לשירה מינימליסטית בסגנון ההייקו היפני מקום על גבי דפי איור צבעוניים מלבלבים. הדואליות בדומה ליינג ויאנג שורה על גבי דפיו. כל צמד דפים הוא כעין שיקוף של משנהו, נגטיב מול פוזיטיב, רעיון מול ההגשמה שלו, החלום מול העכשווי.
הדפים הימניים מתארים הגשה, השמאליים את החלום. כל ציור הוא היגד המשלים ומתעמת גם יחד עם הטקסט מולו. התאורים המילוליים הם מונולוגים מדיטטיביים עטופים בחוכמת הטאו שהיא נצחית ומשותפת לכל המגלים אותה. השקט שפז אורה מתארת הוא אותו מקום ששיטת "המסע" של סוזן ברנדון מכוונת, וקטי ביירון אליו חותרת, האין ממנו תצא חוכמה של היש האמיתי שהוא פנימי ולא נצרך לדבר. המסע של פז אורה מאפיין הליכי נפש של גברים ונשים שהיו משועבדים לכבלי הצלחה ולניראות משעבדת המהווה תחליף קליפתי לשמחת מהות פנימית. אותה נפש שנחבאת בין השקרים פועמת ונוקשת של דלתות התודעה עד שלפעמים היא נשמעת ונפתחת לה הדלת. פז אורה זכתה לגילוי האור הגנוז בתוכה. מסעה כצליינית חילונית הביא אותה אל קודש הקודשים האמתי של הנפש החופשייה לחוות אושר ושמחה ללא כל הזדקקות לאמצעי חצוני מלבד החופש להיות.
הציורים הם מעל לסגנון מוגדר ונעים בין אקספרסיבי, נאיבי, ונטורליסטי, בחופשיות חסרת מעצור, בהיותם אמירה ולא יצירה מוזיאלית. השירה אינטימית מבטאת גילוי לב והזמנה להצטרף לחוויה שהאמנית עברה ועוברת, מנזקקת לשחרור מכבלים ועד למנטורית ומסייעת, ומפרוייקטים מוחצנים אל שירות אנושי ואמפטי מרפא. כוחה של כל אמירה הוא במקום בו היא נמצאת ואין הקורא נצרך לעיין בספר מראשיתו ועד סופו בסדר מסוים, בכל מקום בו יפתח תמצא מוזה מזמינה ומעוררת. הספר מהווה כעין ספר תפילה זוטא אשר דפיו טוענים את הקורא בחיבור אל נפשו, ובזאת הואראוי לשבח.