סאלח אלקרא. אמן דרוזי מוכר ומוערך מדלית אל כרמל מציג בבית האמנים ברח' אלחריזי 9 בתל אביב תערוכה חדשה שתיפתח ביום ה' ב- 6.6.19 . בתערוכה העבודות המוצגות בה הן שלט דרכים בשבילי חייו. סאלח, היום מעל 60, מצייר מגיל צעיר ספונטנית ועצמאית. מעודו לא למד אצל מורה ומנחה אמנות ודרכו היתה התנסותית מחד עם פתיחות לגירויים והשפעות אקראיות מצד שני. האמנים שהושפע מהם בהתבוננות בעבודתם היו קופפרמן, רייזמן, מרסל ינקו ורפי לביא. בעבודותיו שלט דימוי הבית והפרח הבודד שעולה וצומח במקביל ומשדר עצמאות, נפרדות, והישענות על מקורות עדתיים ומשפחתיים שהם תשתית זהותו.
סאלח הוא הפרח הבודד ופורץ גבולות מיגדר באמנותו. הוא נולד לתוך חברה דרוזית משתנה כאשר הזדהותו עמה מתחברים לתהליך ההשתנות. המסורת השבטית הסגורה החלה לפנות דרכה לחיים מודרניים בהם שולט היבט המימוש האישי ופחות הסתמכות על השבט. כך אימץ לעצמו סלאח שפה אוניברסלית המתכתבת גם עם עברו וגם עם העולם הפתוח. כמורד וחלוץ וגם נשען על משפחתו צעד אל עבר זהות עצמאית בדומה לעמיתיו בעדתו. גורלו האישי השתלב עם המגמה הקולקטיבית בהם ישן וחדש צעדו ביחד אל אופקים חדשים. ציוריו פיגורטיביים וסימבוליים, לעיתים נוטים למופשט, הדימויים מינימליסטיים עם צבע במשורה. הפרח שכותרתו אדומה כיכב כמעט בכל ציור, כמעט כסמל מסחרי, כשהוא נשען על הבית נוכח אך אילם הניצב מאחוריו.
הטכניקה שלו הינה עקבית ואחידה, אף פעם אינו השתמש במכחול, רק בשפטל, אותו מכשיר בנאים המשמש למריחת חומר והכנת טיח לקראת צביעה. כך בנה את ציוריו כאמן קירות, את משטחיו ודקויותיו שרק הוא השכיל לעשות עם כלי מלאכתו. לעיתים לאחר הנחת הצבע הוא חורט את משטח הציור, מחספס וחושף את נימי הבד ויוצר אפקט של חומר כזמן עבר על רקע ההווה.
סאלח מצייר בעיקר באקריליק ומוסיף תערובות הידועות רק לו. בחלוף הזמן השתחררה תלותו הרגשית במסורתו ורקעיה והעבודות המוצגות בתערוכה עתה משקפות מצב זה באופן נרמז אך ברור. היותו דרוזי חידדה והעצימה את התהליך לפיו השונה שבו שואף להתאחד עם האוניברסלי.
אלקרא הוא חסיד ההתבוננות פנימה וכשהתבטא פעם אמר כיבשקט יש דבר מה נפלא ועצוב, והוא אוהב את המסתורין ולא את חשיפת היתר. היגד זהה מתחבר לפן המופנם של ציוריו. גם מוסיקה היא בעיניו מדיום משמעותי בהשגת השקט והאיזון הפנימי וציין כי ככל שהאדם נעשה שקט ויותר קשוב מבפנים הוא מסוגל יותר להתייחס לסביבה ולבני האדם בתבונה והכלה
העבודות הפעם מונוכרומטיות בין אפור לשחור וחלקן עם מיעוט גוון נוסף נעות בין המופשט והפיגורטיבי, נראות כזיכרון שאבדו צבעיו, העבר הזכור לו השתנה ויחודו של האמן התבגר. הזכרונות כידוע אינם הארועים עצמם כפי שנחוו ונאגרו בזיכרון. ניסיון ותובנות חדשות נצברות להווה וזהות חדשים. העבר הופך לתשליל (נגטיב) של צלום ישן, שמקומו באלבום זיכרון אלטרנטיבי לחוויה שנגרפה בזמן. הזהות החדשה אינה מותנית יותר בעבר המסורתי והאישי, היא עצמאית ואומרת את האמת שלה ללא צבע, כחל ושרק. העבודות של סאלח הן מונומנט לתהליך של גיבוש זהות חדשה משוחררת מהשפעות העבר ופתוחה אל ההווה הקיומי אל עבר השפעות חדשות הנובעות מבגרות, בשלות, והכלה של האמת שהעכשו והקיים הוא הדבר האמיתי, לטוב ולרע וללא אידיאליזציה.
התערוכה תינעל ב 29.6.19
הצלומים נעשו ע"י האמן והצלם נטור נטור דלית אל כרמל.
אוצרת את התערוכה, דניאלה טלמור