במוצא"ש ב- 10.9.2022 נפתחה חגיגית בבית ציוני אמריקה בתל אביב, תערוכת יחיד של האמנית הרב תחומית מירית דוריה היוגל. התערוכה משלבת עבודות פיסול בחומר רך בצבעו הטבעי ותוספות עיבוד שונות, קולאז'ים, וציורים. כולן נעות סביב הנושא שהוא עבודות ביוגרפיות של האמנית אותן לקחה למרחב גרוטסקי על גבול הקריקטורי ובתיבול מכאיב ובועט.
מירית היוגל גדלה בירושלים במשפחה רחבת אופקים מצד אחד אך שיפוטית , הישגית וחסרת חום ופירגון, בקיצור "משפחה פולניה". התחושה שאינה ראויה להערכה אם אינה עומדת ביעדי הוריה נצרבת לתמיד וההבנה שאהבה הינה תלויה בדבר יצרה חסך והעדר אמון בכך שהיא קיימת בזכות עצמה. הפיצוי לחסך נמצא בפנטזיות ובסרטים, ואם החיים הם סרט, אז מדוע לא לעשות זאת כראוי, באופן פולני?. השכלתה של מירית היוותה את התשובה לשאלה באורח חיים שבנתה לעצמה. לאחר שלמדה באקדמיה למוסיקה ומחול ע"ש רובין בירושלים למדה בתיאטרון החזותי בירושלים, מאוחר יותר במגמת תיאטרון באונ' תל אביב, וכן עיצוב במה בסמינר הקיבוצים והשתלמויות שונות. בין לבין למדה ועסקה במגוון עיסוקים ולימודים בתחום האזוטרי והמיסטי בהם קיבלה תשובות ומזור חלקי בלבד.
האמת הרגשית והנפשית ניתנת להסתרה בהדוניזם, הישגיות ותעסוקת יתר, אולם ביטויה והעלתה על פני השטח היא באמצעות אמנות והבעה ישירה. על ידי עבודות המתארת סבל נפשי על סוגיו מושלכים על הדימויים שהביאה, מצליחה מירית היוגל להעלות ולהנכיח כאב על גווניו. כשרונה התיאטרלי יצר דימויים המשיקים גם לסטיגמות ודעות קדומות שיש לנו לדימויי מכשפה, פולניה, פנים ממזריות ונוכליות. הביטוי הצורני טבול באווירה סוריאליסטית הנוגעת גם בהומור, בעצב, פארסה ובביקורת שיש לה על הסטיגמות הרווחות. לחלק מהפסלים יש הבעה נשכנית המעידה על רעב חסר פשר לסיפוק והכלה שאינם זמינים, האבסורד של מצב דואלי ורב קוטבי בכל מימד מוטבע חזק בעבודות הקולאז' המשיקות לסגנון הפופ והקומיקס.
בתיאטרון היווני השחקנים עטו מסיכות עם הבעות פנים מוכנות אותן הם החליפו לפי סוג התפקיד. הפסלים של מירית היוגל הן מסיכות שיצרה לייצג את עמדתה לגבי האבסורדים שקיימים בקיום השוטף , על דיעותיהם של האנשים והסטיגמות המנחות אותם. הדימויים מציפים בליגלוג את הסטראוטיפיות השוטפת את התודעה בדעות קדומות, במקום כנות וטוהר אישיים והעדר קשרים חסרי שיפוטיות כדי שתתאפשר קבלה עצמית ושל הזולת באהבה שאינה תלויה בדבר אלא ברחשי הלב השוחר השלמה ואיחוד. המיצגים מראים למתבוננים מי אנחנו כשופטים וכנשפטים ואת המחיר אותו רובנו משלמים. במובן זה העבודות הן שלט דרכים המאיר באהבה את המשך הדרך .
אוצרת: נעמי גורדון- חן יח"צ : מיכל סדן
כתב וערך : יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי. © כל הזכויות שמורות
הייתי בערב הפתיחה, תערוכה נפלאה, מעניינת, אינטליגנטית ומעוררת השראה.
זכיתי להכיר את מירית באופן אישי ואין ספק שהיא אומנית ייחודית, רב גונית, ומאתגרת.
מירית מיוחדת באופיה, יש בה תום וכנות של ילדה עם חכמה עתיקה וכמיהה ליצירה ולביטוי עצמי.
מירית מגלה ענין אנושי בבני האדם, מעבר לחומר ולחומרניות. הפשטות שלה המשולבת בחכמה אלה הן תכונות נדירות בימינו.
בהצלחה למירית ולתערוכה
כתבתך המאד מעניינת, יואל, וצילומי דמויות מעבודות האמנות של מירית היוגל, חושפות עולם מקסים ומדהים הממלא את התערוכה הכל כך מיוחדת ויוצאת הדופן !!!!
אמנית נפלאה וכתיבתך משכילה תודה רבה
מצטרפת לדעתו של דוד, כתיבה מרתקת ומעמיקה החושפת את הנסתר ומציגה חלקים זעירים ממנו בבחירה מושכלת של היצירות, הגרוטסטיות עצמן. אלו אולי מנסות להאיר את המציאות באור הלגלוג והציניות אבל מבעד למסכות תרתי משמע שבה היוצרת מקווה לטשטש את המציאות מציץ הסבל והיאוש עטוף באסתטיקה מרשימה.