במוזיאון ע"ש מאנה כץ בחיפה מוצגת זה מספר שבועות תערוכה מעניינת המשלימה את פסיפס העבודות הידועות של האמן וסוגרת משבצת חסרה. שם התערוכה נוגע לנושא שלא טופל בעבר, הארוטיקה בחייו ומחשבותיו של האמן, אולם גם עבודות אלו שומרות על נושא השלוב בעבודותיו בכל תקופה ונושא, והוא העצב על הסבל בגורל האדם.
מאנה כץ היה צייר יהודי צרפתי יליד אוקראינה, שמבקרים שייכו אותו לאסכולת פריז. רק בסוף ימיו עלה לישראל. כבן למשפחה רבת נפשות ובחור ישיבה היה משהו חריג בהחלטתו ללמוד אמנות. נסיון ראשון לא עלה יפה, הסביבה החילונית היתה זרה לו. אולם לאחר נסיון שני הצליח להשתלם בלימודי ציור ולהשתלב באווירה המתלווה לחיי אמן. הוא נטה לאוונגרד והתחבר לאמנים שיסדו את "קבוצת השבעה" שנתנה ביטוי לזרמים חדשים באמנות הציור.
שורשיו הדתיים הובילו אותו לתעד את ליבת חיי היהודים, הסבל והעצב שקיים בגלותם מארצם ותרבותם המקורית. ציורים מעוררי חמלה של קבצנים, כליזמרים עם עיניים מושפלות, ילדים בוהים. בפניהם הצליח לתאר העדר אופק שהיה חרוט בנפשה של הגלות והעדר תקווה לשינוי לטובה. הסבל שעבר אישית במלחמת העולם השנייה לימד אותו שהסבל הוא אוניברסלי והוא המשיך לתעד את מצב היהדות כראי למצב האנושות, תוך שהוא מתנסה ומושפע מסגנונות וזרמים שונים אך מבלי להתחבר אליכם סופית.
העבודות שמוצגות במסגרת התערוכה הנוכחית פותחות חלון למבט של האמן אל הסבל המובע בדימויים מיניים חלקם מאוויי נפש. הדמויות הנשיות אינן מחייכות באף תמונה, גם ציורי אהבהבים וחיזורים אינם שמחים, נשים מביטות אל מראה סמויה כמנסות לראות משהו שלא קיים, השדיים זקופות באופן אידילי לא טבעי כפנטזיה, העיניים חסרות מבע מזכירות את עיניהן של הנשים בעבודות של מודליאני. ציור בולט נוסף הוא של אשה לבושה בסגנון ערבי עם כד על ראשה וחזה חשוף ותמיר, מאחוריה גבר מחלל בחליל ,
הדימוי לקוח מהדמיון. אין מצב שאשה ערביה תלך עם חזה חשוף וכד על ראשה, העבודה היא קריאת תגר על המעמד של האשה הכבולה בביגוד שמסמל שעבוד. הגבר המחלל נראה שולט על צעדיה של האשה ביחסי שולט ונשלט. מצב זה קורא למרד לדעת האמן שמשתמש בחשיפה הבלתי אפשרית כקריאה לחופש משעבוד מעמדי ומגדרי. בציור אחר אשה עם הופעה מזרחית מוזגת מים לכד כשהיא בספק מצליחה אך מחטיאה את הכד. פניה ותנוחת הישיבה שלה נראים כאילו נלקחו מציור של פול גוגין, נראה שמאנה כץ היה תלמיד שקדן של הזרמים שלמד ונחשף אליהם.
מספר עבודות רישום של נשים בעירום הן עדות לנסיונו להיכנס לתחום הארוטי גרפי אותו זנח לטובת הציור האקספרסיוניסטי. לחובבי הנחת צבע כאוטית לכאורה היוצרת הרמוניה והתמקדות, העבודות הן חגיגה לעין. משלימה את התערוכה עבודות קודמות המוצגות באגפים אחרים של המוזיאון,
ראוי לציין בהן את ציורי הסוסים המצוירים בסגנון פוביסטי טובלים בזעקת קרב וגסיסה, שעה שהם נשלטים על ידי הרוכב. גם כאן יחסי שולט נשלט נראים לאמן כמתכון לסבל מיותר ובעלי החיים הם מראה צלולה למלחמת המעמדות והיחסים האלימים ששוררים בין בני האדם. כסיכום נראה שנושא הארוטיקה והמיניות היו עבור האמן עוד סוגיה המשקפת מצב קיומי טעון שיפור, והשאיפה שלו לחופש מכבלי גלות וגורל באה לידי ביטוי בחופש תיאורי אקזוטי וארוטי מתריס. שחרור מיניות האישה מבטא בעיניו את השאיפה לשנוי גורל אישי ולאומי ואלה התמזגו בעבודתו.