תערוכת "זכוכית ורוח" במוזיאון המזגגה בחוף דור נחשולים

הזכוכית – עבר והווה. בתערוכה במוזיאון המזגגה, קיבוץ נחשולים. עבודותיהם של אמני בצלאל הצעירים מציגות אמירות בנושאים אישיים וגם אקטואליים וסגירת מעגל בין עבר והווה וקיימות עכשווית 

בשבוע שעבר נפתחה במוזיאון המזגגה בקיבוץ נחשולים תערוכת פיסול ויצירה בזכוכית של אמנים צעירים בוגרי בצלאל 2016. במקביל לתערוכה נפתח במוזיאון אירוע חשיפת שני כבשנים לייצור זכוכית מהתקופה הרומית. גילויים סוגר מעגל יצירה של זכוכית שהחל בארץ ישראל הרומית ועד פריחת אמנות הזכוכית בישראל היום.

בתקופה העתיקה פרחה בארץ תעשיית זכוכית גולמית שסיפקה מטילי זכוכית איכותית לכל העולם העתיק ומוצריה נתגלו באירופה בין היתר. הכמויות שיוצרו בכל כבשן הגיעו למספר טונות וזאת בשיטות בעירה פשוטות אך יעילות. על רקע העבר המרשים של תעשייה זו, בלטו עבודות האמנות של האמנים הצעירים שהציגו אמירות בנושאים אישיים וגם אקטואליים בפיסול ומיצבים בעלי יופי צורני ואלגורי גם יחד.

 

מתוך העבודות המוצגות בתערוכה.

אדם שלוי מטפל בכלכלת המיקרו של תהליכי החיים במיצג "קיום". מוצגים בו מיכלי זכוכית ובהם חלקי צמח המקבל לחות מצד אחד שמזין באופן חוזר את הכלי שהישקה אותו וכך מאפשר לצורת חיים נוספת – החזזית, להתפתח עליו. המתקנים מדגימים יחסי גומלין והיזון חוזר עדינים שקיימים בטבע מטבעו ותלויים בעידן זה באדם. בה בשעה שהאדם הורס את הטבע למטרות צריכה הוא גם יכול לתרום ולתת אפשרות לתנאים בהם הטבע ימשיך לחיות ולהצמיח את תנאי החיים שאנו זקוקים להם. המסר הוא – אחריות לאפשר את תהליכי החיים שסביבנו.

לי פרידמן מציגה את המיצג "התרה", הכולל חלקי זכוכית שנוסרו מתוך גליל זכוכית ארוך. החתכים מזכירים טבעות עצים שנגדעו ועליהם נרשמו טבעות גילם. כך פלחי הזכוכית הצבועים במרקמים שונים מהווים חתך של הזמן והשפעותיו. האמנית מודעת לדרך בה בחרה כדי לבטא תחושות ומשקעים אישיים, שאותם היא בחרה לתעד בטבעות הזכוכיות שיצרה.

אולגה רייניש, בנתה את המיצג "פרפר בר חלוף" המתאר ויזואלית את שיירי הפקעת של גולם שבקע וקליפתו מהווה רחם פתוח שסיים את תפקידו. מסביבו שאריות של קליפות של חרקים דמויי מסכות של פני אדם שנשרו בתהליך הזמן של פרידה מזיכרונות. המיצב מתאר יפה את שלבי הגלגול שאדם עובר והשלת עבר, זיכרונות, היכרויות בדרך לעצמאות ובשלות אישית ורגשית.

אודליה לויכטר התרשמה משיח המדבר המתגלגל עם הרוח ומפרה בדרכו את האדמה. היא פיסלה מרקם עדין מרושת המדמה שיח קוצני אמורפי ופגיע אך חסר תלות כמודל לתנועה וחופש. נועה צ’רניחובסקי יצרה כלי קרמיקה עם דימויי שאריות ים, חול וצדפים. העבודה מדמה כלים שהועלו מאנייה טבועה, הן כמחווה למוזיאון הארכיאולוגי המזגגה והן כמחווה למפעל "לפיד" שהיה בעבר מפעל חרסינה ישראלי.

מתן דיולד מציג המיצג "ספינקס". העבודה מציגה כדורי זכוכית בעצובים שונים ובהם אורות כלואים . האור נראה מסתורי וחסר פשר המבקש לבקוע ולהאיר. שילוב המיצגים באולם אחד מציג אמירות מגוונות וטעונות בצד יופי חזותי המפעיל את הצופה. לחובבי אמנות הפיסול בזכוכית ובכלל שמורה חוויה מגוונת באמירות אישיות וקולקטיביות. מוזיאון המזגגה פתוח בימי חול

כתב וערך יואל אמת

פורסם במגזין המושבות > מגזין ברשת > מהדורה 544