ביום שישי ב 25.10.19 בצהריים נפתחה בגלריה תערוכתה של אדווה דרורי, אמנית רב תחומית. התערוכה נקראת "שומרת לילה – בואי לגן תכלת" ומנציחה את חוויותיה של אדווה מלילות הלינה הנפרדת בקיבוץ. התערוכה מהווה מיצב רב נושאים, החל מאוהלים מרובדי צבעים תפורים מבגדי תינוקות אנונימיים ומשדרים נטישה וחוסר אונים, בובות דמויי ילדים חסרות פנים וזהות, מזרוני שינה , על גבי משטח דשא סינתטי ואביזרים שונים המתעדים תקופה משמעותית וכואבת בתקופת ילדותם של ילדים בקיבוץ – תקופת הלינה הנפרדת מההורים. המיצב כולל קולקציה של בגדי אופנה שנתפרו ע"י האמנית מודגמות על ידי מטפלות בפועל. כולם עשויים מבגדי תינוקות וילדים כמיצג הנצחה, זאת על רגע אובייקטים המדמים את ילדים במצבים שונים ללא איפיון,זהות ומיגדר. הביגוד והעשייה קיימים אולם נפש התינוקות אינהם. ביניהן פוזרו בובות חסרות תווי פנים וקטועות האומרות את הכאב האגור בהן, טשטוש ואבדן זהות אישית וחוסר אונים החיווי בפועל של המיצב הוא כמכה בבטן שאינה מותירה ספק .
מסלול הלינה הנפרדת היה עם עם חינוכי שנשען על אידאולוגיה לפיה כדי לברוא אדם חדש ומועיל ילד צריך לגדול במסגרות נפרדות מהוריו. הוראיו אשר היו עסוקים בהקמת הישוב והמדינה זאת פרט לשעות הורים מוקצבות. בלילה, אותו זמן שקט שנועד לאינטימיות, הרגעה, הרדמה ונוכחות בוטחת, הפך לזמן מסוייט עבור אדווה. היא עברה במהלכו בדומה לילדים אחרים, שעות פחד וחשש ללא קירבה בוטחת, כאשר היא תלויה במטפלת שהייתה בתורנות ונדרשה להתייחס למספר ילדים לעיתים במקביל. שעות הלילה נצרבו בה כחוויה טעונה הסבר ותיקון והפכו לזמן מכונן שהביא אותה לדרכה כתרפיסטית מוסמכת לרבות בשיטה האנתרופוסופית.
החומרים מהם העבודות נעשו הינם רכים וטבעיים. אריגים, סריגים, כדורי צמר ובדים מבטאים רכות בדרכה של האמנית לטפל בנושא ולהכיל את מה שלא ישוב ולהפוך את הזיכרון הדואב לחוויה בונה. בגדי הילדים התפורים ביחד יוצרים רקמה מכילה וחובשת של הפצע שאינו מגליד ומזכיר כל העת את מקורו ואת פתרונו גם יחד. האוהלים מבטאים הכלה ובית לכאורה אך גם זמניות, ארעיות לבא בתוכם ואמצעי במסע לארץ המובטחת של מחילה והכלה.
הקירות רבודים באייקונים ותאורי מצב, האמנית פרמה כל רגע וחוויה האגורה בה ורקמה אותן מחדש במיצגים.
הכאב המוקרן מהבובות חסרות פנים ואיברים הינו גם שוויוני ומאחד. היה בכאב קולקטיבי זה חומר המלכד את מי שעבר אותה חוויה, בחזקת "אחוות לוחמים" שנתנה לילדי הקבוץ תחושת קבוצה ושייכות שבאה במקום המשפחה במידה רבה. המקום מהווה אתר תיקון הלב המציע לכל מי שהחוויה נגעה בו מקום וזמן לריפוי ואף לרישום חוויותיו במחברת זיכרונות שעומדת לרשות הבאים לתערוכה.
"ומי לא בא.?? מיכאל !!"
אדווה דרורי היום בת 44 דרה ביפו, הלכה דרך ארוכה בטפול בחוויית הילדות. דרכה כללה מסלול לימודי תרפויטי וגםבמסלול האמנותי בו יכלה לבטא לפי כללים שהיא קבעה את אמירתה באופן שבחרה. האמנות שלה מתוארת כטוטאלית היא אמנות חווייתית משתפת ומשקמת. השילוב של מיצב רב אתרים, הביגוד היחודי שתפרה ודוגמן על גבי המטפלות ועל ידי עצמה הוא ייחודי . הקהל יכול לשוטט בתוך המיצב כמקום פעיל ומפעיל ובו התבוננות בלבד הינה רק חלק מהחוויה. למקומה זה האמנית מזמינה את באי התערוכה ושוחרי אמנות לחוות ולהשתתף במיצב מסכם של דרכה נכון להיום. האוצרות המחוננת תרמה רבות למיצב רב השפעות וחיוויים.
אדווה חובקת היום מרחבי פעילות אמנותית, קליניקה פרטית ופעילות בבתי ספר אנתרופוסופים בנס ציונה, פרדס חנה וחולון. בחלומה היא מתארחת ודרה במיצב המכיל אותה ואת הבאים אליו באינטראקציה ישירה שתקרב אותם ואותה למקום הקרוב ביותר שישנו בין האמנות ואנשים חיים.
אוצרת התערוכה : מיכל שכנאי יעקבי.
התערוכה פתוחה כל ימות השבוע עד לגמר פעילות הספרייה הפועלת במרכז ההנצחה