בגלריה לאמנות עכשווית ושבטית בתל אביב מתקיימת תערוכת יחיד של מיקה הדר, אמנית, משוררת והילרית. מיקה הדר עוסקת באמנות מאז גיל 18 ולמדה במוסדות לימוד אמנות בישראל ובחו"ל בעיקר בלונדון אולם מקורות ההשראה המנחה אותה נבעו בעיקר מהבית. סבה מצד אביה הי מרפא בידיו ובכוח תפילה, אביה חזה ארועים מראש, אמה היתה מספרת סיפורים מדמיונה ומאגדת אגדות בפיה. כל אלה נטעו במיקה הדר את הידיעה כי מקורות יידע ויכולת טמונים בנסתר מאתנו, וכי בנפש ובלב מצויים וכוחות אנושיים טמירים. בגיל 19 החליטה לשנות את שמה הפרטי ממינה למיקה וכך באיבחת מילה שינתה זהות ויעוד גם יחד.
העבודות שמיקה הדר מציגה בגלריה מאפיינות תוצאות חיפוש וחקר של "צליינית הרוח". הן גילויי התבוננות בתופעות הטבע דרך עדשת הצילום למקומות נסתרים מהעין בהתבוננות חוזרת וחושפת. קירבה אליהן מציגה נופי טבע המביעים אוניברסליות, הפנמה מול החצנה, מונוכרומטיות מול צבעוניות עזה. ההבדלים מפעילים את ההשוואה ביניהן ושל העוצמות שהדימויים מקרינים כל אחד בדרכו. גם הזהות הספציפית של פריחה וצמחיה כלשהי נעלמת לטובת הבנה וחיווי חדשים כפי שמתגלים בכל העמקה בנושא או אובייקט גולמי שנדרש לפענוח. בכך העבודות משדרות למתבונן את נושא העבודות והוא חקר "המובן מאליו" לכאורה לטובת הגלום בו ונדרש למבט חוזר ומקרוב כדי לחוות אמת נוספת ומקודדת בשפעת הצורות שהטבע יצר באמנותו.
ההשפעות האמנותיות שמיקה הדר נטלה מהיכרותה עם זרמים באמנות היו בעיקר האימפרסיוניזם ודבקותו בתעוד הרגע ותנודת האוויר בו היצירה צוירה. כמו כן הושפעה מזרם האמנות שדגל בציורים מונוכרומטיים ובעיבוד ניואנסים של צבעי המשנה של אובייקטים כיעד לחיווי, זאת בנגוד לאקספרסיונזים והאבסטרקט שלא הציבו גבולות בנושא זה. הידע שצברה במיגוון עיסוקיה והתבוננותה הטבעית בתופעות שפגשה הביאו אותה להבנה שהמהותי ברוב הנושאים קיים ברבדים העדינים המרובדים בתוכו ובמעברים ביניהם ולאו דוקא בכיסוי הקליפתי ההצהרתי של התופעה. לפיכך בעבודות המוצגות קיים דיאלוג עם אובייקטים מונוכרומטיים מטבעם שכוחם בעדינותם המורכבת, ובעת קירבה יתרה אליהם הנוף המשודר מהם מאבד את צורתו הקונקרטית לטובת גילוי ניראות חידתית חדשה כנופי פלנטה לא ידועה ועולמות שהם בסמוך לנו, סמויים מן העין הבוחנת אותם במבט מקובל.
האיפיון המגדרי קיים בעבודות המשדרות נקביות , עובריות, שכבות על שכבות נסתרות וסודה של האישה. הן ייצוג ספציפי של מציאות מרובת שכבות פראקטליות אינסופיות, רגשיות, התפתחותיות. אלה נדרשות למגעה העדין של תובנה ואמפטיה כלפי המידע הטמיר בהן אליו הניראות מפתה ומושכת אותנו לחיווי של עצמנו, כמו במתווה ה"טאו" לפיו כשאדם נוגע בחומר או ברעיון, הוא חווה את עצמו ולא את הנושא. הצילומים המרהיבים בצירוף שירים קצרים שהאמנית חיברה אליהם כמלל מלווה ומבאר הם דרכה של מיקה הדר להראות למתבוננים בהם את האפשרות לעבור למימד חדש של צפייה בעולם נעלם שהפך לנגלה כפי שהאמנית חוותה ברגעים שלה.
אוצרת התערוכה: ד"ר גליה דוכין אריאלי ומיכלי אדלר. יח"צ מיכל סדן
ראיין כתב וערך: יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי. © כל הזכויות שמורות
העבודות המוצגות כאן כל כך עדינות ומיוחדות – וממש מושכות את העין להיכנס ולהתבונן עוד ועוד, והכתבה המסבירה את עבודותיה עושה זאת באופן מעמיק ומראה את הקשר המיוחד בין מיקה האשה לבין עבודותיה המקסימות-רוחניות-מדהימות !!!!
יואל, מתרגשתי למקרא הראיון הרגיש ופותח הלב שכתבת עלי ועל התערוכה ׳נגלה ונעלם׳. המון תודה
כתבה מדהימה יואל ונכבדה מאד. היה לי העונג לצפות בתערוכה המופלאה. מהיותי במקצועי שוזרת פרחים – וכמי שכיום מפסלת פרחים בפורצלן קר – כל כך אהבתי והתחברתי. העבודות של מיקה מופלאות ונהדרות. הרבה הצלחה לאורך כל המשך הדרך.