בחלל לאמנות ברח' פרישמן 46 בתל אביב מוצגת תערוכת צילומים של עבודות משולבות, פיסול, צילום, צילום בתוך צילום, של פסלים ודימויים שיוצרים חיווי סוריאליסטי טעון פענוח. האמנית -רינת דוידוביץ' הציגה בתערוכות בשונות בחו"ל שואבת מקורות הן מעיסוקה המקורי כאדריכלית והן כאמנית חופשית. מניסיונה בעיבוד חומרי גלם שונים בדרכים יחודיות מבטא איכויות פנימיות אינושיות מורכבות ורבות פנים התארול היגדים פנימיים המבקשים להתבטא כשדר סימבולי חידתי. אמנותה היא המחשה לכך שעבודות אמנות הן חלונות אל הנפש והשיח הפנימי של היוצר/ת. אותן.
הצילומים של פני אדם מתעתעים כגלוי המסתיר את הסמוי, הייחוד בהם הוא שהתבוננות מקרוב מגלה כי הם מורכבים מרבדים שונים ומדימויים המתחברים באופן אסוציאטיבי לניראות הגלויה. שם בתוככי רבדי הצילום הדימויים מתגלים כפראקטלים המכילים דימויים נוספים שלכל אחד מהם יש משקל וכיוון משלו וכולם ביחד מהווים את הניראותה המתגלית כטעונה חקר. הצילומים נוצרו במורכבות מושקעת ותוכנם נוגע בראשוניות של האדם ולאחריתו גם יחד כתופעה רבת פנים ממנו אנו פוגשים בחטף ורק לרגע את המתגלה לעינינו ביום יום. עבודות הצילום מהוות ביטוי לאניגמה שהאדם מהווה גם לעצמו וגם לסביבה ולחוקי חיים טמירים שנחגרים לא רק על ידי המדע אלא על ידי כל פרט בדרכו שלו. האמנית בדרכה שלה נגעה בגבולות הביטוי הצילומי בנושא זה.
רינת דוידוביץ' מעבירה את תחושת החידתיות של המציאות ברגים שונות . הניראות היא צופן המסתיר בתוכו התרחשויות שונות, אצל הפרט אלה הם רגשות ומחשבות, בטבע הפעילות מוצפנת בתהליכים הדורשים שימוש בכלים לצפייה בעולם הזעיר ואו לנגישות לעולמות רחוקים, והכל מוצפן ומקודד באופן שהטבע יודע לעשות. כתם אדום שהוכגל מצילום מרמז על מפגש אנושי עלום, צילום של דימוי זוהר מקביל לצילום של ריקמה חיה מוגדלת במיקרוסקופ ומאידך לעדות לכאורה על חיים גלכטיים רחוקים, את שניהם יכולים הדימיון וההשראה לדמות ולתת להם ביטוי צורני המתכתב עם התחושות של המתבונן בהם. ההתחלה והסיום נפגשים באותו מקום ונוצרים שוב. העבודות הן הזדמנות "לצאת מהקופסה" אל אמנות הגותית חוקרת ומתעדת חיווי אישי שהוא אוניברסלי.
אוצרת : דניאלה טלמור
ראיין וערך : יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמאי. © כל הזכויות שמורות
כתבה מאד מעניינת על תערוכה נדירה, מעניינת ומיוחדת במינה שמפעילה המון דימיון אצל הצופה. בראבו לרינת האמנית, לדניאלה האוצרת, ולך יואל, על הכתבה המרתקת.
מסכימה עם קודמי אכן כתבה מרתקת על תערוכה מיוחדת המטשטשת את הגבולות בין המציאות והדמיון ובין הצילום והציור המופשט. הכאוס המאפיין את התקופה האחרונה בא לידי ביטוי גם בתערוכה זו המערבבת את החוויה האישית והכלל אנושית.