משחר לחופש:
בתערוכת ציורים שנפתחה עוד בסוף ספטמבר השנה מציג יהודה יציב, אמן ומורה לציור ורישום מזה 30 שנה. נסיונו של יהודה יציב נמשך לאורך שנים ומלווה את התפתחות האמנית המקומית וזרמיה. ציוריו נעים במספר צירים, האישי והחברתי עם בדיקת הזיקה ביניהם במצבים שונים. הוא משתמש לצורך המיצגים והדימויים באובייקטים קונקרטיים אשר נמצאים בחללים ארכיטקטוניים בין היתר. הסיטואציות מגוונות, כמו ספת פסיכולוגית בציור 'קסום הוא המוות' וחלקן אניגמטיות כמו בציור 'אבל הסקסופון הזה שעלה ויורד שואב ממני את הכוח להתנגד'.
העבודות מייצגות מתח בין האלמנט האישי השואף לחופש לעננים ובין החברתי קולקטיבי השואף למסגרת, חוק וסדר מגבילי חופש. יש השלמה וגם סתירה בין עולמות אלו והעבודות של יציב דנות בכך. יש בהן מצד אחד שמירה על הפרטי בין ארבעה קירות הבית ומצד שני תזכורת למציאות מסכנת וגם מפצה(דימויים של הכור בדימונה, של הפגנה ושל נופים אורבניים וטבע).
לעבודותיו מחויבות עמוקה למסרי התרבות במובן הישן והטוב, ולספקות בנוגע למקומה של תרבות ישנה זו במציאות היום. הבלבול והמצוקה הזאת עולים בפער שבין התרפקות על האסתטי המשקף נוחות לבין לצורך לפעול ולשנות
הציורים ניתנים לתיאור כטקסט סיפורי – ומחולקים בצורה גיאומטרית המזכירה חלוקה של דף מעיתון, עריכת חומר ובימוי עלילה אפשרית, על מה שהיה ומה שיהיה.
לצד הציורים מוצג קובץ סיפורים קצרים שכתב יציב, ושחלקם שודרו בתוכניות רדיו חיפה, העיר בה הוא חי ופועל.
מדובר על אבן דרך בדרכו של יציב ושל האמנות העכשווית בישראל. עבודותיו הם שלט דרכים המצביע על לבטים ועל חיפוש כיוונים אישי במימד הקולקטיבי. אוצר התערוכה הוא יוחאי אברהמי. צילמה, הדר סייפן.
כתב וערך יואל אמת yoelemet@bezeqint.net
