מחברים ותחבירים נסיוניים מתכתבים עם אבי הקריקטורות הצרפתי – כתבתי במגזין המושבות :
מוזיאון שטרוק בחיפה השייך למערך מוזיאוני חיפה התמחה בין היתר בתיעוד ההשפעה של ה"ייקים", העולים מגרמניה, אשר תרמו ממרצם ויכולתם המקצועית להאדרת האמנות בכלל ולהעלאת רמת ההלמדה המקצועית של אמנות. היו מהם שהקימו מגמות לימוד בבית הספר הגבוה לאמנות "בצלאל" וחלקם תרם לאמנות ההדפסים בציוד ותובנות שחדרו גם למקצועות הדפוס ולעולם האמנות גם יחד.
תערוכה ברוח זו הוצגה בעבר במוזיאון. הכיוון היה רתימה של אמצעי טכנולוגי מסורבל יחסית – מכבש הדפוס – כאילו אילוף של חיה מכנית לצרכי העידון האמנותי שלו היגדים, סמלים ומסרים של הפרט לצבור הכללי. כיוון זה משקף העדפה להתערבות הטכנולוגית באמנות שאף היא היגד שאומר שאין להפריד בין המדע והטכנולוגיה ובין האמנות, ושניהם משרתים זה את זה בהרמוניה.
ברוח זו תיפתח במוזיאון תערוכה של שני אמנים ישראליים בני דורות שונים, פנחס כהן גן ודורון פישביין. גישתם שונה אך מגמתם זהה, מה תורם המודע הרציונלי והטכנולוגי לאמנות, מתי הוא הופך לאמנות ומשרת אותה. בעבודות מתוארים ניסויים גרפיים ביצירת שפה תיאורית חדשה. ההיגדים משדרים תחביר חדש והיגדים גולמיים המחפשים השלמה. יתרונם הוא לא בכך שהם אומרים משהו סופי ומוגדר אלא דווקא בהיותם שאלה דוממת "לאן?" במרחב זה העבודות משתמשות בכל דימוי אפשרי וללא הגבלה לוגית או נוסחתית ובמובן זה הם דומים לחלומות שנשזרים בתת-הכרה בשעת השינה ואינם כפופים לרצף קונקרטי מוכר אלא לסמליות אקראית שהתת-מודע בחר. כל סמל מדעי, לשוני, ספרתי שהם יסוד בלל היום יומי נבחרו בניסיון להרכיב משמעות חדשה, והניסיון מגרה לחקר ומפרה.
דורון פישביין מנסה לגשר עין הטכנולוגיה והמוזה, בין אדם ומכונה. בעיניו כל חפץ קשור לחוויה מוכרת. אנטנה סלולארית, צופר אזעקה הם מכשירי קשר לסיגנלים שונים והחיים שלנו הם תגובה להם. לעומתו כהן גן – מחפש אמנות בלתי תלויה במקור או תנאי ועuמדת בזכות עצמה לכאורה חסרת השפעה. הוא מבטא שאיפה אישית להיות נקי מהשפעות והכוונה והעבודות הן ביטוי למאמץ שהוא עושה בכיוון זה.
אוצרת את התערוכה סווטלנה ריינגולד. כתב וערך יואל אמת