בגלריה לעיצוב עכשווי "פריסקופ" בתל אביב,מתקיימת תערוכתה של דנה בהרב , אחת מתוך שרשרת תערוכות פיסוליות ורב מימדיות שהציגה בשנות פעילותה הרבות.
דנה בת 57, תושבת פרדס חנה מפסלת מגיל צעיר בסגנון חופשי ואינטואיטיבי. תחילה למדה ליצור בסגנון פיגורטיבי אך די מהר זנחה את הסגנון הממושטר המתאר נראות מובנת לעין. ביסודה חשה שהנראות הינה אשליה והמובנות מאליה של המציאות לרבות הצורניות שלה אינן המהות שלה. הכוחות שפועלים עלינו ועל תפיסתנו, רגשותנו ודימויינו הם כוחות עוצמתיים הקובעים זהות, מטרה ועיסוק בין היתר. בעסוקה בסטודיו בחצר ביתה פנתה לעבד חומרים כמו ברזל, אבן, עץ ,שהינם חומרי גלם ראשוניים ומהם עיצבה צירופים המבטאים את תחושתה שהמציאות היא קוטבית וניגודית רבת מימדים והשלם מכיל אותם ולא רק את המוצג בעבודות "שהן בסדר". העבודות באו לומר שמעבר לאידאליזציה הצורנית חבויים היגדים סמויים ראויים לאמירה.
התערוכה עוצבה בעזרת האוצרת שמציגה ספור שבטי לכאורה. ובחלקה העבודות נחות על מדפים עמוסי מוצגים כפי שאנו חווים בחנויות של מוצרים שונים. המיקום ואופן ההנחהת מבטאות את המגוון של נושאים שהם בחזקת מוצר בר בחירה ובר שמוש שוטף- ביניהם ערכים, אידיאלים, דימויים ושיוכים אישיים שונים שנצרכים בשוטף לפי בחירת הפרט. שילוב החומרים עץ וברזל בצורה של רהיט או חפץ שמושי לכאורה יוצר אובייקט שהוא אכן כזה וגם אינו כזה. הסתירה הפנימית שחפצים אלו משדרים, ממחישים את הרגשתה של האמנית שאי סדר ושימוש הפכי הם אמת פנימית מעבר לסדר הנראה לעין וכי המובנות מאליה של המציאות היא תעתוע..
אחת העבודות המתארת כיסא ומשענת שלו לכאורה, מעלה את השאלה האם הוא אכן כיסא או לא? התהייה שנוצרת אצל הצופה היא התגובה שהאמנית מצפה לה, אותה אי וודאות ושאלה מתמדת האם הדברים הם כפי שהם נראים גם אם נחווים כאמת? הרעיון העיצובי בתוצרים הוא אנטי- עיצובי ומתריס כנגד הסגידה לנוחות פיזית, המושגת ע"י עיצוב פונקציונלי שמרגיע אך אינו מקנה שלווה פנימית. בעבודה אחרת מתאור אלמוג האש, יפה אך צורב, עשוי מחלקי פלסטיק שתולים על קטע כף של עץ תמר שנגדע, ניגוד שפועל.
העבודות מתכתבות עם דימויים מעולמות קדומים, פסל אנדרוגני של אלת העשתורת כדימוי שואף קורבן. פסל של דמות הורה דו מינית ועוד דומים לו מתעדים דיון פנימי של האמנית למהות השיוך המגדרי והאם הוא חד משמעי או למעשה הוא נעוץ בנוחות המבוקשת מסדר חברתי. האמנית מפסלת פסלים של בעלי חיים חסרי זיהוי חד משמעי, הם משדרים ארציות וכוח אך לא זהות ברורה וטעונות פענוח. בזאת מושגת על ידם אינטראקציה עם הצופה, הנקלע לאותה אי וודאות שהאמנית חשה ביחס לאובייקטים המובנים מאליהם ביום יום אך מעוררים בה שאלה וחידה.
לעיתים יש לפסלים יעוד דו משמעי לכאורה,הדימוי הוא גם פסל אך גם שולחן או כיסא. הוא מברזל אך המשכו הטבעי עשוי מעץ. הפריט אינו מאפשר שיפוט והמסר שלו אמביוולנטי, והתוצאה היא שיקוף של עולם פנימי עשיר בניגודיות ובוויכוח עם מציאות שהיא גם מאפשרת וגם כובלת, מציאות בה החופש ליצור הוא המוצא מאותן דילמות. יש בעבודות המוצגות היבט של שתוף בו האמנית משתפת את הקהל בדילמות שלה ובעיבודן לביטוי אמנותי אמיתי של עולמה הפנימי היוצר ותוסס, המשליך את האנרגיות שלו דרך החומרים והעבודות שיילדה בהליך מפרך.
שם התערוכה ותיאורה ע"י האוצרת "שבט דנה" הוא מעין פרפרזה לסיפורו של שבט קדום דמיוני שיוצר את העבודות בכלים קדומים ומתאר עולם קמאי ראשוני. עולם בו הדברים היו כפי שנחוו באופן ראשוני ללא עידון או אינטקלטואליזציה שאנו מורגלים בה, וכדי להזכיר לצופה את ההתרגשות שאנו חשים כלפי מוצגים היסטוריים המעידים על ראשוניות אותנטית שהייתה פעם וקיימת בתוכנו באופן לא מודע. התערוכה מביאה למודע את אותם כוחות וחוקים קדמוניים שעדיין פועלים בנו מתחת לקליפת התרבות שהאנושות יצרה.
את התערוכה אצרה האדריכלית טולה עמיר
התערוכה תוצג עד 27.4.2019 , מיקומה ברחוב בן יהודה 176 בתל אביב. לתאום 03-5226815