נופי נפש – בתערוכה של האמנית אביבה בלום – "בשם הכמיהה לצלילה בטבע".

בגלריית הביאנלה בבניין שערי צדק בירושליים מתקיימת תערוכתה של אביבה בלום , שורדת שואה ומדליקה משואה ביום השואה. האמנית שהינה בת 90 מציגה עבודות אחרונות ומסכמות דרך בסגנונה הנטורל אבסטרקטי בו היא מתיירת בנופי הרי ירושלים באמצעות מכחוליה ומתעדת תחושות מסע פנימי. האמנית מציירת בסטודיו שלה בלבד כאשר הטבע המוכר לה משמש לה השראה. סגנונה האבסטרקטי מאפשר לה לחרוג מגבולות הטבע שהשפיע עליה אל מרחבי תחושה אישיים וציוריה הם תעודה ותהודה שלהם גם יחד.

סגנון היצירה שלה מוקפד, לדימויים בתוך כל עבודה קיימים גבולות מוחשיים, בכל תחום מתרחש נושא אסוציאטיבי שעובר עבוד ותעוד מקודד המשדר הדי חוויה וזכרון פנימיים, אלה נצבעו והונחו על בד הקנבס ברבדים מצטברים. הריבוד של העבודות יוצר תחושה של אובייקטים תלת מימדיים, גלדי חומר המונחים זה על זה כחיווי שעוטף את זה שתחתיו כזכרון המשתלט על עברו. הדי קולאז' עולים מהצורניות של הדימויים , חלקי מבנים עמומים עוטפי סוד, מצבות חסרות זהות מונחות זו על זו, ורמז לחורש ודשאים צובט את הלב כאשכבה לאובדן העבר המהדהד כל העת..

מול דחיסות של חלק מהעבודות ישנן כאלה בהן לאור תפקיד מכריע. בציור זה נוכח נוף ההרים המתועד ממבט ציפור ויוצר כעין מפה טופוגרפית של רכסי הרים , מדרונות, חלקן חורש חלקן צחיח ומרקמים אופפים מוכי אור מדברי . הנוף שצפתה בו בעבר רק שימש לאמנית כמודל , זהו צילום פנימי של ההדים שהנוף השאיר בה ואותם היא מתארת ברובדי צבע ומרקמים שקופים, מרמזים כתדרים של הדי חווייה פנימית שתועדה בעבודה. לציוריה יש אפקט מדיטטיבי של הגות בתוך עצמה ושירטוט קווי מתארי הרגש הם פעולה גואלת ומרפאת. בנופים אלה היא מוצאת את המרגוע ממשקעי החיים שנצרבו בה ומגלידים בהדרגה.

העבודות של אביבה בלום הן שלט דרכים למי שמחפש דרכי ביטוי אמנותיים לייחודו ומעידים כי גם בעידן היפר עכשווי בו אין גבולות וכללים לשמוש בחומרים ודימויים, עדיין המחצב האישי, הרגשות והדמיון הם חומר גלם בלתי מתכלה שמניב ללא הרף אפשרויות ועולמות של ביטוי.

אוצרת התערוכה: תמה קרודו וייס. עיצוב: נעה ריץ'

סקר כתב וערך: יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי. ©  כל הזכויות שמורות