ב"סלון משותף לאמנות" ברח' שביל המרץ 5 בתל אביב מתקיימת תערוכת יחיד ראשונה של מעיין תדמור. בתערוכה מובאות עבודות מנוגדות בסגנונן ותוכנן. חלקן ציורי טבע בסגנון הדומה לאימפרסיוניסטי אותם ציירה על פי צילומי טבע אותם צילמה עם השנים, מולן ציורים של עצמים וחפצים זנוחים אשר הזמן הטביע בהם את סימניו, קורים וחלודה, בהם מצאה את עצמה חווה בשנית זכרונות ילדות, היזכרות וחיווים שנדחקו לקרן זווית במסע החיים.
מעיין תדמור גרה במושב כפר נטר ליד נתניה. בעברה המקצועי עבדה כמורה לחינוך מיוחד לילדים עם בעיות התנהגות קשות ובעיות נפשיות ולאחר מכן למדה תרפיה באמנות, (שימוש בתהליכי יצירה והבעה אמנותיים לטיפול בהפרעות נפשיות, התנהגותיות, התפתחותיות ואורגניות). וכן עבדה עם נוער במסגרת משרד החינוך . הקשר של החיווי בעין עם הפגיעה הרגשית חיבר אותה להבנות מהן התערוכה צמחה בהמשך. מעיין תדמור מציירת בעשר השנים האחרונות במסגרת סדנא בבית הלוחם אבל מעולם לא למדה אמנות או תולדות האמנות. היום היא נוטה לצייר פחות וליצור יותר באמנות חפשית כדי להיות נטולת כבלים בביטוי אישי לחוויותיה.
לפני כשנה עמדה להציג בתערוכה עבודות ציור של נופים. התערוכה נדחתה פעמיים עקב משבר הקורונה ועקב כך פנתה אל מקורות חיווי זמינים שהמתינו לה תחת ביתה כזכרון מודחק בשולי העבר. ביתה של הוריה היה מוגבה מהקרקע והרווח שנוצר שימש כמחסן גרוטאות וחפצים שאין להם שימוש. קיומם יצר החייאה בעצבי הזכרון ואז החלה לצלם אותם ואת מצבם לכודים בקורוזיית הזמן וקוריו כבני אנוש חנוטים.
העבודות והמיצב ווידאו מתעדים חוויית נגיעה בזמן שחלף וקפא על מקומו כמצבה של זכרונות וחוויות ממשיות. העבוד שלהן בתקופת הקורונה ממלא את החלל של העדר חיוויי נוסף שנוצר בסגר, הנגיעה בזמן הרוקם את קוריו וצובע את צבעיו היתה תהליך הריפוי לעובדה שהזמן שחלף חלף, ושלזמן יש צורות וצבע משלו, כשהוא פועם במסתרים ובשקט ומתגלה רק למתבונן היטב בנופים שנשכחו ועובדו בידי טבעו השקט. יש בעיבוד המיצגים משום הזדהות מחודשת עם מקורות וחוויות ראשוניות והחייאתן להווה מתחדש ומתעד. העידון המונוכרומטי של העבודות נותן להן שקט עם עוצמה כתהליך סטיכי בלתי נמנע שרק הטבע יכול לברוא..
בין הצלומים מוצגות עבודות ציור המתבססות על צילומי נוף וטבע שביצעה במשך שנים. אותם ציירה וייצקה בהם את האור והצבעים שחוותה וקיוותה לחוות בשנית. שלא בכוונה עבודות הציור בטבע תוארו כאימפרסיוניסטיות, אולם הצלום של הטבע אינו מעביר את הרטט של האור והאוויר שהציירים האימפרסיוניסטים הצליחו להעביר ואת חוויית הצייר הטובל בנוף. הצלומים מקפיאים את השנייה בה הצלום נוצר, את תנודת הנוף וצבעיו אותם האמנית עיבדה בעת הציור בפועל.
הציורים מתארים יותר מאשר את הטבע את שמחתה של האמנית על הטבע השופע ופורח ואת אהבתה לו. הצבע והתנועה והאור שיצקה בהם הפכו אותם לטבע שלה וביטוי לאופטימיות פורצת הצובעת את חייה. הם קדמו לעבודות של כלי העבר אותם תיעדה בהמשך והיוו את הביטוי האישי של האמנית למציאת משמעות בתקופה שחרטה את סימניה על הצבור ועל צבור האמנים במיוחד, אשר יצרו עבודות אשר להן מובהקות גבוהה עם התחושות שזמן הסגר טבע בהן.
בעבודות הכה ניגודיות יש את המכנה המשותף של נגיעה בזמן ובטבע. הזמן מקפיא ווהטבע דינמי ושניהם הינם קצוות של הווייה אחת שהמנעד ביניהם מייצר תנועה וצבע הרוקמים ביטוי תיאורי שהיא האמנות. התערוכה תתקיים עד נעילתה בתאריך 9/10/2021 .שעות הפתיחה הן:
בימים, ב, ג, ד, ה משעה 11 עד 16.00. בימי ו' -שבת מ 11.00 עד 14.00
אוצרת התערוכה: ד"ר נירה טסלר
ראיין כתב וערך: יואל אמת חבר איגוד העתונאים במגזר האקדמי. © כל הזכויות שמורות
התערוכה נראית מאד מיוחדת ומעניינת – הכתבה מאירה בכישרון רב צדדים וקשרים נסתרים וגנוזים היוצרים את השידוך המיוחד בין האמנית לבין עבודותיה המוצגות בתערוכה.
This piece of writing gives clear idea in support of the new visitors of blogging, that really how to
do blogging and site-building.