מהדימוי הקולקטיבי אל האישי
בגלריה ע"ש מורל דרפלר במרכז האקדמי ויצו חיפה מתקיימת תערוכת צילומים מעובדים של הצלם מתי אלמליח באוצרות של עמית זולר.
העבודות שנוצרו בידי מתי אלמליח בוגר של המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה מציג עבודות המתארות אבני דרך בהתבגרותו דרך המיתוס הגברי. ההתבוננות מייצרת אייקונים אנטי גיבוריים אשר כוחם כדימוי ואייקון חברתי נשלל באמצעים שונים המטשטשים את היותם לכאורה דימוי מייצג.
הצלומים מתארים תחנות בדרכו של האמן, צלום אישי כישות בלתי משויכת לאווירה או מקום או תקופה
מסוימת בהן צולמו. הצלום הפרטי שלו הינו תעודתי כמו של בוגר תיכון שפניו מועדות לדרך לא ידועה וללא יעוד מזוהה. הדמות דומה לכל בוגר תיכון טרם גיוסו לצה"ל שם ייטמע במכונת הגיוס המעבדת אזרחים לחיילים עם מרשם אחיד לתפקוד, קידום ואווירה צבאית – גברית. הסממנים הקולקטיביים שמאפיינים חיילות הם האנטי אישי במובן הטהור של המלה, וכשחייל הופך לאזרח הוא משיל מעצמו נורמות, התנהגות והילה של ישות צבאית ואז הוא הופך לסטנדרד אזרחי שיש רבים כמוהו.
הצבא מוצג כאן כמנגנון חברתי מקדים לחברה מסחרית המעבדת ומעצבת את מועמדיה לשימוש ומיחזור למטרות הכלכליות והתפקודים החברתיים. עם יעוד זה מתמודד הפרט כדי להגדיר את זהותו היחודית והנבדלות במקום בו הוא נמצא וכדי לצמוח למרחבים שהמנגנון החברתי לא מכין אותו ועליו לגלות בעצמו. מתי אלמליח מתבונן על העבר הצבאי שלו וקובע את עמדתו ע"י חתוך וטשטוש של הדימויים ומקנה להם היעלמות וחולשה שהינה עמדתו לדימוי הסטראוטיפי האנטי אינדיבידואלי שיש בצלומים.
הצורך של מתי בהגדרת זהותו הנפרדת והעומדת בפני עצמה מכתיב לו את הבקורת על הצילומים ואת תקון ההיסטוריה האסוציאטיבית והרגשית שהחברה האנושית ניסתה להקנות לו,. תערוכה זו והלימודים שלמד במכללת ויצו מהווים את המסגרת בו הבגרות האישית שלי הבשילה ואומרת את שלה.
התערוכה הינה אמירה אישית ונקיטת עמדה של אדם שנחלץ מהיסטוריה אנטי אינדיבידואלית בדומה למסעם של יוצאי קבוצים שנחלצו מסטראוטיפ הקיבוצניק הקולקטיבי לאדם יחידני, מורד ויוצר דרך חדשה. השפה הוויזואלית מראה ששימוש בחומרים מוכרים ואישיים הנו כר נרחב לביטוי יצירתי ואין צורך להמציא אמצעים חריגים כדי ליצור שפה אישית מרגשת ופואטית.
התערוכה תתקיים עד לתאריך 16.1.18 ומוצגת ברחוב הגנים 21 המושבה הגרמנית בחיפה.