במכון המים המשמש גלריה לאמנות בגבעתיים מתקיימת מתאריך 24.7.2020 תערוכה קבוצתית בשם "ציפור/וריאציות" שנושאה הן הציפורים והבשורה שהן נושאות כתופעת טבע ודימוי גם יחד. בתערוכה מציגים עשרים ושישה אמנים בני מספר דורות עם יצירות שהוקדשו למוטיב הציפורים. בתקופה זו בה אנו חווים סגר פיזי, כלכלי ואמנותי גם יחד, בולטת העצמאות של המחשבה, המוזה והתקווה לשינוי. תחושות אלה מתקשרות ליצור החופשי היחיד לנוע ממקום למקום ולהנות מהמרחב חדש שהסגר האנושי העניק לו ולהיות מסוגל במכת כנף להמריא מעלה מעלה מכל מקום בו ישהה ללא הגבלה לחוקי האדם ולכוח המשיכה של כדור הארץ .
לציפורים יכולת נדודים ומעבר בין יבשות שאינו מוקנה לנו בני האנוש הזקוקים לדרכון כדי לעבור ממדינה למדינה. בעבר הרחוק הן היו מקור לאגדות, כמו צפור החול הנולדת מחדש מאפר שריפתה, כמקשרות בין עולם החי והמוות. שירתן בישרה את אשמורת הבוקר, וקריאות זה אל זה לקראת לינת הערב, וזאת במנעד קולי עשיר ומגוון מעין כמוהו. מלחינים העתיקו את את שירתן ליצירות שחיבור כמתבל הכרחי,
האמנים המשתתפים בתערוכה כללו כל אחד ואחת את הציפור החביבה עליהם ואת סיפורם האיש לגביה, בין אם פגשו אותה בנסבות מיוחדות או זוכרים אותה מעברם וכך נחרטה בליבם. חלקם השתמש בה כמוזה לביטוי עולמות של ערגה, תקווה וציפייה לשינוי מיוחל.
לוסי אלקיויטי ציירת ומשורת הייקו מציגה יצירה קליגרפית המאגדת קוים מלים וכתמים לשיר-ציור רב מימדי. העבודה מפגישה מרחבי ביטוי שונים ומנוגדים להיגד מאוחד ציורי ופיוטי במינימליזם עשיר, המשקף את עדינות הטבע ועושרו כפי שמשתקפים בנפשה של האמנית.
עופרי מרום ילידת קבוץ חצור, כיום תושבת כפר סבא ציירת טבע ונוף אורבני, מביאה את הצפורים בולבול, עורבני ודוכיפת בצבעי אקוורל. היא בחרה לצייר את דימוייה מתוך געגוע לזכרונות הילדות, משחקי רביעיות (קלפים) וספר מגדיר ציפורים שזכור לה מהבית. ציפורי הארץ מזכירים לה את העבר שהיה פעם וחוויות שנגרפות אל שולי הזמן.
נהונד ג'בארין מציגה עבודה שכולה ערגה, הציפור היא מושא לחלום על שינוי ומימוש, תקווה שעוד עפה על חלום להקים קן במקומה הטבעי, ולשייכות שלה כאשה למגדר בו צמחה. הציפור מבשרת נדידה ריחוק מהקן אך גם חזרה למקור ולענף הזית המבשר גאולה.
העבודה של אודרי ברגנר נבחרה להופיע על ההזמנה, בעלי הכנף שבה מייצגים איחוד מתוך שונות ודואליות, הסתגרות מול פתיחות, קפיאה במקום מול סקרנות לקראת הבלתי ידוע. את הניגודים הבלתי נמנעים של חיינו והאור והצל שילווה אותם תמיד.
מגדל המים בגבעתיים הפך לעוגן אמנותי ותרבותי הנדרש לנו בימים אלה יותר מכל. הקמת התערוכה היא הפגנת הרוח היוצרת מול אזיקי תקנות מגבילות תנועה, ומהווה ומפגן של אופטימיות לכך שהאמנות חיה ותחייה גם הלאה.
אמנים נוספים המשתתפים בתערוכה: אילונה אהרון , עובדיה אלקרא, עדנה אלשטיין, דן בירנבוים, שולי בר נבון, רעיה בר אדון, רות הורם, שרה כץ, דודי להמן, לידה שרת מסד, חנה נוה, תמי סואץ, דורית ספיר, רוני ראובן, פימה, עודד פיינגרש, רות פינס, דורית קדר, יוסף קונסטנט, יוסף שליין, צבי תדמור.
אוצרת התערוכה: אירית לוין.
מנהל ואוצר הגלריה: דורון פולק. רכזת הגלריה רותי לוריא
כתב וערך – יואל אמת – חבר אגוד העיתונאים במגזר האקדמי.