בתאריך 27.12.19 בשעה 11.00 תיפתח במוזיאון באולם האבירים, תערוכה של שתי אמניות ותיקות. התערוכה באוצרותה של רחל זמר חושפת עבודות ציור אישיות בסגנון הנאיבי. הזרם המכונה "נאיבי" פועם ונושם מתחת לזרמי הסגנונות העכשוויים והפוסט שלהם כתופעת טבע על זמנית שטעונה התייחסות. הדימוי של זרם זה הוא אמביוולנטי. מצד אחד קיימת התפעלות מהיופי הוויזואלי הראשוני של העבודות הנאיביות, מאידך הן נחשבות ל"אולד פשן" וזרם קדום שקיים מכוח אינרציה אישית של אמני שוליים. בפועל יש בעבודות אלו חיות משלהן.
אין הם מאתגרות כמו ציורים בסגנון אבסטרקטיים וכמו עבודות עכשוויות הטעונות הדרכה בהבנתן אך הן עדיין נוצרות סיפור בדרכן ומשמרות יופי סיפורי ויזואלי ייחודי.
אביבה סונסינו ילידת פולין, עלתה כילדה ודרה בילדותה בבני ברק ובת ים. היא זוכרת את ההתמודדות עם הסביבה החדשה, הגיור התרבותי וזיכרונות שנחרטו בה, גם שמחים וגם כואבים. הרקע שלה כגרפיקאית ומורה למדעי המחשב קרב אותו לאיכויות הצורניות שניתן להפיק ממחשוב ולתת להן צביון אישי. התחושה שהביטוי הרגשי נמצא בקצה אצבעותיה התעצמה עד שגברה על השיקול לעבוד במישרה בטוחה ומאז התמסרה לאמנות. עבודותיה של סונסינו נראות כאילו הופקו כאמנות דיגיטלית. הן מסוגננות ומדויקות. חלק מציוריה מזכירות מנדלות מסוגננות ארוגות סביב סיפור פנימי.
העיגול המקיף את הסיפור דומיננטי בציורים מתאר את המשקפת דרכה היא מביטה במבט לא נאיבי אל החיים ממעוף הציפור ואת הרגעים המכוננים שחוותה. המעגל ממקד באדם כמרכז ההתרחשות ואת חווייתו האישית כסיפור העיקרי. האמנית מתרכזת ברגעים הקטנים שהם בפועל הגדולים. הציור המתאר אישה עם תינוק ביד וילדה בצדה מוקפים מעגל של קברים ומצבות מתאר את כאב השכול שהוא אישי וסוגר. מאידך ציור של מדורה והקומזיץ, שהיא חווית ילדות משותפת לכולנו, מהווים מרכז של שמחה. מעגל הילדים עליזים מדבר על חוויה שאנו משחזרים בבגרותנו כריטואל איחוד חברתי ומשפחתי. המיקוד שהיא מקנה לכל מעמד נותן לעבודות את איכותן הרגשית בישירות ובפשטות שכלל אינן נאיביות העבודות חסרות מסגרת פתוחות לאור ולמרחב צוירו כרגעים פשוטים מהותיים. הוא והיא ביחד עם הילדים ,האוויר והשמש והרגעים הטריוויאליים שהם החיים עצמם. הציורים מלאים פשטות וטבעיות וכל המוסיף גורע.הן אומרים בישירות את עולמה של האמנית המביטה לחיים באופטימיות ואהבה חומלת.
האמנית נירה לב, ילידת ותושבת חיפה בעלת וותר רב בזרם אמנות זה מציגה עבודות שהן גילוי לב אישי על עולמה וזיכרונותיה מהעיר חיפה אותה לא עזבה מעולם. ממקום חייהם צפתה בתהליכים שסבבו אותה. ממקום שהיה יישוב בו הגבעות והעצים נראו מרחוק עד היותו ישוב אורבני צפוף. השכנות ויחסי אנוש מתקופה המתוארת בשיר של חוה אלברשטיין "אנשים אמרו שלום – חבר היה חבר". הציורים אכן תואמים את ההגדרה של אמנות נאיבית. הינם ישירים, גלויים, עתירי צבעים מרהיבים ומתארים מעמדי ילדות ללא פרשנות וסמליות. החיוויים הם פשוט כפי שהיו, בישירות שאנו הדור שמופצץ פרסומות מתוחכמות כמעט ולא מכירים. אולם קיים גם מעמד דטרמיניסטי באחת מעבודותיה בה אנו בני האדם מוצגים כבובות מופעלות בחוטי הגורל, ומעליהם דימויי אשה בשלושה מצבי חיים, החל מנערותה וכלה בשכול. עבודה זו מלמדת שהאמנית הינה מפוכחת ומבינה שהחיים כורכים בחובם מחזוריות וגורליות אישית שכל אחד חווה ומבין בדרכו.
נירה לב עסקה בחלק הראשון של חייבה בגידול משפחת וכשרונה היה רדום. בהמשך למדה חינוך מיוחד בסמינר אורנים ועסקה בטיפול משפחתי באגף תרבות של עיריית חיפה. היא מציירת משנות ה 90 ונחשבת כיום כאמנית מובילה בזרם הציור הנאיבי.
שתי האמניות מציגות כל אחת בדרכה עבר מיתולוגי שחלק מאתנו רגלנו דרכה בו כשהשנייה צועדת בעולמנו האנדרואידי. המפגש עם עולמן מביא לצופה מבט אל אופציית חיים שניתן להתחבר אליה על ידי שימורה בהווי, טקסים והרגלי חיים, כפי שאנו מנסים לשמר את הטבע והסביבה. לסגנון המכונה נאיבי שמורה הזכות להיות נוצר העבר המתרחק מאתנו ולאפשר לנו להתפעל ולהתגעגע..
התערוכה פתוחה בין התאריכים 8.12.2019 ועד 14.3.2020
שעות ביקור בתערוכה: ימים א'-ה ושבת : 0930-17:00 / יום שישי :09:30-15:00
אוצרת רחל זמר.
יח"צ מיכל סדן