בגלריה ZUZU להנעה תרבותית אשר באזור התעשיה בעמק חפר מוצגת תערוכה קבוצתית בה מוצגות עבודות אודות הכנת מזון ביתי וקילוף התהליך האנושי הפועל מאחוריו. במרחבי המדיה המציגה הכנת מזון, יש לגברים מקום כטבחי מסעדה ושיפים, תפקידם בבית מוצנע אם בכלל קיים. אולם להכנת אוכל והסעדה ביתית לא ניתנת בעולם התקשורת מקום וגם לא נגיעה להיבט המגדרי שמשיק לפעילות זו, הנשים. העבודות, החל מציורים ועד למיצגי ווידאו ומיצבים שונים , נוגעות בסוגית הכנת המזון כתופעה פולחנית הן ע"י חשיפת תהליכי הכנת מזון אגרסיביים ועד להגחכה שלהם. בדרך זו העבודות נוגעות כבדרך אגב בסמלים המייצגים את המבשלות האנונימיות, סינרים וכלי מטבח בין היתר. הבשלנית הסמויה מאחורי המזון שאנו אוכלים זוכה כאן לחשיפה סימבולית ומתריסה.
.האמנים והאמניות המציגים בתערוכה סקרו את נושא המזון הביתי בשלל מוצגים, חלקם מוצג כפארסה של המזון המוכר, כמו קציצות הגפילטע פיש ענקיות תלויות כצעצוע וגם כצלם בהיכל. פעולה כירורגית במזון הנראית כמו נתוח פתולוגי מבוצע מבלי לרחם על הצופים בגוף אנונימי, מה שהזכיר לי את אופן הכנת הדגים שאמי עשתה כל ערב שבת במיומנות של קצב מקצועי. העבודות מטלטלת בין הומור שחור לסלידה , ומבהירה לצופה שהמזון שהוא אוכל עבר דרך לא קלה עד שהגיע לחיכו וגם את מה שעברה הבשלנית הטובה שהכינה אותו.
התערוכה ייחודית באמצעי האמירה שלה ומטעינה את הצופה בחוויה מטרידה גם אם משעשת, כמו מלחמת התותים בין היתר, ונוגעת בחוויה ישראלית מקומית שמעלה שאלות בתקופה בה גבולות תפקידי המגדרים עוברים הגדרה מחדש על ידי יוזמות של בני אדם פרטיים. הן משרטטות מחדש את מפת הזכויות וזהויות של החברה הישראלית העוברת שינויים ועיבודים מחדש בכל רובד אפשרי, וביטוי לכך נדרש ככל שניתן כמו בתערוכה הנוכחית.
משתתפים ומשתתפות בתערוכה: עינת אלוני, זאב אנגלמאיר, שירה גפשטיין, שגית זלוף נמיר, שחר מרקוס, עינת עריף-גנלטי, סנא פרח-בשארה, אלעד רוזן, מיה שרבני.
אוצרת: רותם ריטוב
כתב וערך: יואל אמת – חבר באיגוד העתונאים בסקטור האקדמי ©כל הזכויות שמורות
תודה יואל על הכתבה המעניינת על תערוכה שנראית מקסימה בנושא המיוחד – מזון.