בגלריית זוזו להנעה תרבותית שבאזור התעשיה בעמק חפר מתקיימת תערוכה רבת אמנים ומיצגים בנושא חקר הטבע. בטבע, בעלי החיים עסוקים ברביה והשגת מזון, האדם לעומת זאת עסוק גם בתהיה אחר מקורו ויעודו ומשקיע הרבה בהנצחתו והנכחתו בזמן. בדומה לכך המדעים חוקרים את הטבע לצרכי פיתוח חומרים שיסייעו לאדם, אולם העבודות מייצגות את חקר החומרים לצרכי הבעה ונסוח דעה של האמנים משלהם לתכונות הטבע שאינן לשמוש מעשי. במוצגים מובלעת התהיה על טבע האדם החוקר את הטבע ואגב כך את עצמו את משמעותו ויעודו ביקום ובזמן כשהואיוצר סמלים וקידודים לתובנות שהוא משתף..
"כנגד כוח הכובד". האמנית נועד רז מלמד בנתה מעמד שהוא קונסטרוקציה של חלקי קש השיבולת שועל שאוחו ביחד ללא חומרי עזר. היא השתמשה רק בתכונותיו של הקש שהוא קל ונשזר בקלות, אם כי שביר ומתקלף, אווירריי ולא יציב. ע"י הצבה זהירה הצליחה לתת למבנה גובה נטול משקל, נשושא את עצמו באטמוספירה של הגלריה. המיצב עומד ללא ניע כנוגד את כוח המשיכה באופן מעורר פליאה. התחושות שעולות הן שהבלתי אפשרי יכול לקרות, וחומר זניח כמו קש עשוי להפוך למיצב מפתיע. הן משיקות למסר הסמוי לפיו גם מחומר גלם או רעיון שאיננו מייחסים לו ערך רב עשויה להיווצר תופעה הסותרת את הביטול כלפיה,. קל וחומר כלפי כל רעיון או אדם שהסטיגמה לגביהם מתווה להם מעמד נחות. במקביל חוברו חלקי קש אל קיר הרקע כשהן יוצרים שעטנז דמוי צמח מטפס, בצורות אסוציאטיביות המהוות ביטוי לרבגוניות המתאפשרת מחומר בסיסי בין אם הוא עצם מוחשי או מחשבה, וכך יוצא מהגדרתו המגבילה תרתי משמע.
"אל תיגע בי": שרון אזגי בנתה מערכת סמביוטית מורכבת המתארת את צמח "המימוזה הביישנית" כלואה במיכל שקוף. היא מוגנת מהסביב , מאידך זקוקה לאדים ואוויר שנוצרים מנוכחות של בני אדם. המערכת ובה חלון צפייה ומכשיר חישה, מתרגמת את הנשימות של הנוכח המתקרב אליה לנשיפות של אדים ואוויר למיכל של המימוזה. המנגנון המרשים שנבנה משדר את המורכבות של מערכות הקיום בכללי ואת מנגנוני המיגון וסינון המקייימות את החיים וברובד הנפשי והרגשי. המערכת מסמבלת את הפגיעות הפנימית שקיימת ביסוד של כל יצור חי ואת הצורך באיזון רגיש בין הזדקקות לסביבה לבין האיומים שהיא מייצרת. מצב זה יוצר מנגנוני זיהוי, מיון וסינון של כל מה שמגיע מבחוץ. קיימת לאמנית רגישות רבה לנושא הגבולות הדרושים לקיום בטוח, והיא מגדירה את הסביבה כשותף שצריך להיזהר ממנו. המתקן ראוי לצפייה מקרוב כולל חוויית הפעלתו ע"י המתבונן, הוא מרשים בהשקעה שנעשתה להמחשת הנושא.
שימור פיסולי: שי אריק – מומחה לעלי פיקוס, חווה בהתכלותם בתקופת הקורונה, תקופה בה אמנים רבים נותרו עם עצמם ויכלו להתכתב עם הצרכים הבסיסיים שחוו באותה תקופה, הישרדות גופנית ונפשית. העלים קראו למעשה והוא אכן עיבד, חרט ועצב אותם לתנועה וסמליות עד המנציחה את רגעי המוזה שחווה בזכותם וכך בצע שימור כפול. העלים המעובדים הוצבו כצומחים ממוטות וחלקי עץ שהיו בשמוש, מטאטאים וחלקי רהיטים הפכו למעמדים עליהם הצמיד את העבודות המיניאטוריות שיצר, והפכם למונומנט זעיר של כוח האמנות לברוא יצורים שהטבע נטש אותם ואדם החייה אותם.
המעבדה: הילה עמרם הינה מדענית, והמעבדה היא הסטודיו שלה. תופעות הטבע לרבות דוגמיות מאורגנים חיים עוברים במעבדה דה-פרסונליזציה ללא מאפייני אישיות ומקור. כך נבדקים, בשליטה ללא מעורבות רגשית, התהלכים המכניים והכימיים המפעילים את המכונה האנושית, ויוצרים בסופו של דבר אפקטים שכליים, רגשיים ויצירתיים. בתהלך זה הצופה בעבודות חווה את החקירה ללא כל פגיעה לעצמו כמו המדענים הבוחנים את הממצאים בענייניות,. צפייתם בתהליכים הינה מושא העבודות. היות האדם חוקר, בוחן ולומד את הטבע דרך ממצאים אורגניים לרבות גוף האדם עצמו הינה שיאו של תהליך הלמידה שהאדם לקח על עצמו במסע התהיה אל עצמו, יעודו ועתידו ואשר מלווה אותו כערך מוסף כל ימיו. אמנות חוקרת טבע הינה המשך טבעי לאותה תהייה ותעוד והיא נדבך חשוב בהתהוות האמנות והבנת יעודה.
משפתתפים בתערוכה גם: ליאת דניאלי – אביגייל יבגניה אהרונסון, מיכל בלייר, מיכל פוקס, פיטר וין.
אוצרת : רותם ריטוב
סקר כתב וערך: יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי. © כל הזכויות שמורות
תודה על הפרגון
יואל יקר, כרגיל…כמו שאר הסקירות שלך, גם סקירה זו מרתקת ומעניינת ביותר. תודה ובהצלחה למשתתפים בתערוכה זו!
תודה רבה יואל על נקודת מבטך הייחודית 🙂
יואל יקר, ושוב הנך מציג באופן כל כך מעניין ואינטליגנטי תערוכה לא פשוטה אך חשובה, בעלת מחשבה ועומק רב בנושא החיים, התרבות והפילוסופיה שלנו, החברה האנושית. בהצלחה רבה לאמנים המדהימים !!!