בתאריך 16.7.2019 בערב תיפתח חגיגית בגלריית יד לבנים ברמת גן, תערוכת עבודות קבוצתית הנקראת "אדום". מציגים בה שורה של אמנים ישראליים, ובה לקט של עבודות החל מעבודות ראשונות קדם דרך ארוכה, וכלה באסיף מזדמן ועבודות שנוצרו לתערוכה.
התערוכה מהווה במה לדיון בתפקיד של הצבע האדום המייצג בתרבות האנושית מכלול של סמלים ותפקודים זאת מול משמעותו עבור האמנים ששיבצו אותו בעבודות שלהם ביןאם כרקע ובין אם כנושא, כל אחד בזמנו.
האדום הוא אחד הצבעים הדומיננטיים בהיסטוריה וסימוליו וייצוגיו שונים ומקוטבים זה מזה. מחד הוא מייצג אזהרה וסכנה, לפיכך משמש בשלטי אזהרה כמו רמזורים, מאידך הוא צבע הפיתוי הנשי ומשמש כסמן פוריות ובריאות על שפתי נשים וצובע את הורד האדום המוגש כסמל של אהבה.
(תמר טולדנו פאר)
דתות ותנועות פוליטיות בחרו באדום כסמל ודגל, מאידך סגולותיו כמאייר חפצים, בגדים וקישוטים הציבו אותו במקום בו הבולטות הלוהטת שיחקה תפקיד. הצבע נקשר גם לתכונות אנושיות, כעס, תשוקה, אנרגיה אישית, להט בדומה ללבה והגעש שנפלטים מהאדמה בעת ריגושה והתחדשותה. גם בביולוגיה ועולם החי והצומח יש לאדום ערך כסמן של התפתחות, חיזור, ואיתות לסביבה על איכויות נושא הצבע וסגולותיו.
לגבי האמנים, בעבודות המוצגות האדום הוא אישי לגמרי ומתקשר עם הזמן בו נוצק אל
העבודות בהגיג או בכוונה מודעת. חלקם שיתף את כותב סקירה זו בהליך שעברו.
(דרור גבעון רוטר)
האמן דרור גבעון רוטר, מציג בתערוכה בין היתר עבודה ראשונית בה עדיין חיפש את דרכו וההתלבטות היתה קונטרסטית. שילובי הצבעים אורגנו מאדום בבסיס עליו נעשה רישום המתווה דימוי של קרקע סדוקה ויבשה ובצדו רישום קל של צמחיה קוצית כמעיד על צמיחה למרות צחיחותה. המרחב הכחול המונח מעל, משתלב וגם נוגד את הבסיס האדום החרב, כמביע משאלה כתקווה. הים היה תמיד סמל החופש והמרחבים הפתוחים לדידו. מעליהם מסכם את ההיגד רקיע אדום מתון עם שמש לבנה מאירה כעין פנס באובך של אי וודאות . התקופה בה העבודה נוצרה הייתה של חקירה ושאלה וחיפוש אחר מפגשים ומצבים חדשים ומפרים לרבות עם הלא נודע האישי. זה היה זמן של התעוררת הרצון ליצור ונוכחותו של דרור רוטר בתערוכה זו מעידה כי אכן הגיע בדרכו למקום אליו שאף, ולא רק.
מירי פרויד מיבלום, נצר של הפסיכואנליטיקן הידוע זיגמונד פרויד, עסקה בציור שנים רבות. במקביל למדה גרפולוגיה מדעית כאמצעי לחקר הנפש ע"י סמלי כתב היד שהוא כה אישי. לאחר הפסקה ממושכת של כ 15 שנה אליה נקלעה חזרה לאמנות והפעם כצלמת. מאז היא תרה בכל העולם חיוויים המתחברים אליה ואל ריגושיה ומתעדת אותם באופן ספונטני. העבודה שלה שזכתה לאייר את ההזמנה לתערוכה צולמה בקרקוב ברובע היהודי. בקיר החומה לכדו עיניה פרחי שלכת אדומים עטורים כהינומה מעל דמות נסתרת המביטה על העולם במבט שונה וחדש, מבט אליו האמנית התחברה מיד כמי שנמצאת באותו מקום כדימוי עצמו. האדום מייצג לאמנית את להט חיפושיה להתחדשות עצמית ואת אביב חייה שחזר לאחר חורף ארוך. האדום לגבי מירי הוא זריחה חדשה, לבלוב וגילוי השמחה החבויה בה ושואפת להתפרץ ולחוות.
סיון כהן, אמנית מקורית הפועלת תחת מניע רוחני מדיטטיבי נוהגת לצייר על גבי רקעים כהים בדרך כלל בציורים המדמים חריטה. הפעם, מציגה עבודה חורגת ממנהגה וצוירה על רקע אדום ורדרד, שנושאה "מלאך בגני". העבודה המתארת גן מטאפיסי נוצרה בשעות דמדומי הבוקר בהן היא שוקעת במסעותיה אל קצה הדמיון בתדר של חלימה בן נוגעת סיון בגבולות הצורה והחומר. במפגש זה בין הצורה והחומר נולד הרעיון שהוא סיגנל של תחושה בה האמנית נגעה בעת שחלמה בהקיץ את עבודתה. בנגוד לרקע השחור עליו היא מציירת בדרך כלל ותוחם את הדימוי באפלה מוחלטת וממקדת, בעבודה זו הטובלת באדום בהיר מואר סיון מוותרת על המיקוד של הנושא לטובת מרחב של שאלה ותהייה אשר לדידה מבוטאים ברקע האדמדם שבחרה. הלובן של הדימוי במרחב האדום הוא אותה תקווה ששוררת אצלה תמיד על קיומה של תשובה והמשך דרך לכל ספק ושאלה.
יתר האמנים המשתתפים: אורי גלאון, אורי כהן, בלהה פרבר, גילה שטיין, דוד גומא, חיותה רוטר, יובל למברטו, יפה שבת, לימור לובשבסקי, סבינה ברונה פרלמן, סגי ארז, עדנה בן אריה, שרה בולוטין, תמר טולדנו פאר
התערוכה תתקיים עד לתאריך 4.8.2019
אוצרת: אביבית אגם – דאלי