רוקמת זיכרונות והמרה למשאלה למחילה.
בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה נפתחת תערוכת עבודות של חנה שביב, מרצה ואוצרת במחלקה לצילום ומדיה של המרכז האקדמי. העבודות מתעמתות עם המיתוסים הידועים לנו מהעיתונות והתקשורת מסורתית. צילומים של אירועי טראומה לאומיים, מלחמות, אסונות טבע ואדם הפכו להיות זיכרון קולקטיבי שמקבל התייחסות אישית אצל כל אדם לפי מטענו האסוציאטיבי. חנה שביב רוקמת את הזכרון למשאלות ולתקון החוויה.
בעבר זה שולטת האלימות הגברית על כל צדדיה המפרקת ומחברת עולמות בכוח הזרוע. לעומתם הנשים פעלו כל ההיסטוריה בכדי להטליא את הפצעים ולרקום חיי משפחה. עבודות רקמה הן נשיות בעיקרן ומשקפות את תפקידן בשמירת רצף למסורת המשפחתית ששורדת את כל התהפוכות ובניית המשך. האמנית לקחת צילומים מנחים מההיסטוריה הידועה ורקמה אותם מחדש למשאלת לב, לעדכון וריכוך התמונה באווירה נשית של חמלה והכלה. ישנו ניסיון לומר שניתן לתקן בתודעה אירועים שנדמים לבלתי הפיכים ולהפוך אותם למציאות עכשווית הפותחת אפשרויות חדשות, לא אלימות ולא נקמניות אלא מכילות וארוגות ברקמת חיים חדשה.
ביצירות, הדמויות השליליות מקבלות תפקיד בונה או מעניק והקורבנות מקבלים מצב הקולט אותם בביטחון. התערוכה מציעה לצופה להתבונן על האלימות כאקט של חוסר אונים של האדם מול כוחות ההרס הפועמים בו ועל החולשה שלו להתמודד עמם בכוח הזרוע. היא מציעה חלופה של פתרון הקונפליקטים הקיימים בדרך של שיתוף פעולה, תקשורת בונה, כמו בין חלקי העבודות. העבודות משדרות אמירה שכל מה שנעשה יחול גם עלינו לרבות החמלה והאיחוי האישי והחברתי. התערוכה קוראת להכלת ערכים נשיים בתפריט התכונות הרצויות לפרט, תחילתן היא באמנות שהיא המבשרת של כיוון זה. אוצר התערוכה מיכה קירשנר והיא תינעל בתאריך 28.3.
כתב יואל אמת 1.3.17 במגזין המושבות – מדור תרבות
