עיבוד אבל על אובדן בן ומורשת בעבודות קרמיקה של
פרנוס-שרה סלמסה מציגה בגלרית קיבוץ מעגן מיכאל "פיסול בכאב"
הכאב על שחיקת תרבות עתיקה ואובדן אישי מתערבבים ונוצקים אל תוך עבודות חימר צבוע של אמנית נאיבית יוצאת אתיופיה המתעדת מסע חיים ייחודי וכואב. פְרנוּס-שרה-סלמסה, אם לשישה ילדים וסבתא לשלוש נכדות, עלתה ארצה מאתיופיה בשנת 1991 במבצע שלמה ומתגוררת כיום בבנימינה. היא חוותה נדודים במדבר סודן, שם איבדה את בתה בת ה-4. בהמשך עלתה לארץ והגשימה את החלום הציוני ואז נפגשה עם מציאות שוחקת ומנוכרת לתרבותה ומקורותיה. שיא הסבל שחוותה היה כאשר בנה יוסף בן ה-22 נפל קורבן לאלימות משטרתית, הובל למשטרת זכרון מחוסר הכרה ומוכה. הוא נעצר באותו לילה אזוק וחבול, ותמונה זו לא משה מעיניה של שרה מאז. לאחר מספר חודשים נמצאה גופתו של יוסף במחצבה. אובדנו הפך לאבל מתמשך.
פרנוס-שרה החלה לקחת חלק בחוג לקרמיקה במתנ"ס בבנימינה כמזור לנפשה הדואבת. היא החלה לפסל בחימר את סיפור חייה, עברה ותלאותיה וכך אמרה: "העבודה בחומר עוזרת לי להוציא קצת את הכאב שיש לי בלב, הילדים שהלכו לא יחזרו, אבל אני רואה את הדמויות שלהם בפסלים שלי". העבודות של פרנוס-שרה הן ייחודיות בהיותן עוצמתיות ואותנטיות, איכותן בהיותן העבודות בלתי מלוטשות, ראשוניות, עובריות וצועקות. עבודותיה שורשיות ומתעדות תרבות עשירה של סמלים, ריטואלים ועומק רב. היופי מעורב עם הכאב על היות העבר הקרוב ללבה מתרחק מזמן הווה פוגעני ושנוי במחלוקת. בין המוצגים כלי קודש, כלי בית, דימויי ייסורי בנה יוסף במהלך מאסרו, מראה בתה החולה אשר נישאה על גבה בנסיון להצילה. טביעת ידה של האמנית ניכרת בגיוון, בעיבוד הגס שאינו מתחנף לצופה ואומר את הדברים כפשוטם.
פרנוס שרה שייכת לאותן אמניות שהיו אימהות וסבתות שחוו אובדן של היקר להן ותיעדו זאת בפיסול, שירה וציוד. אמניות אלה מנציחות את העבר הפגוע באופן ישיר אף ריטואלי, בלי שיפוט וביקורת ונותנות לכאב לצבוע את העבודות ולעצב אותן בצביון הייחודי שרק כאב יכול. יש בעבודות של פרנס גם מסר תרבותי מובהק והוא שתרבות אתיופיה ושל כל עדה הין מקור לצמיחה וביטוי ויש לתת להן במה ועידוד בכל דרך. אין צורך להמתין לטראומה אישית של פרט כלשהו כדי לגלות אוצרות אלו שהן חלק מההיסטוריה של העם היהודי בכל הגלויות. במקום זה בולטת תרומתה של הגלריה הפרטית של קבוץ מעגן מיכאל שמשמשת מקום התחלה לאמנים לא ידועים וממגזרים שאינם בשורה הראשונה של הגלריות היוקרתיות. החשיפה והייצוג שעושה הגלריה לאותן עבודות ואמנים היא תרומה חשובה לתרבות הרוחשת בשוליים וממתינה לעדוד וגילוי. בתקופה בה גלריות נסגרות משקולים כספיים גרידא ראויה פעולת קבוץ מעגן מיכאל בשימור ועידוד התרבות להערכה מיוחדת.