במוזיאונים וגלריות ברחבי הארץ מתקיימות תערוכות המביאות את תגובת עולם האמנות לאירועי 7 לאוקטובר 2023 אירוע שהחריב בתים ומשפחות והעלה את השבריריות של הקיום הקולקטיבי והאישי לבחינה כואבת. העבודות מהדהדות את התגובות של אמנים ואמניות המציגות בתערוכות אלה, כל אחת ממקום חוויתה את הקיום האנושי והאיומים שרוחשים סביבו, לכל אחת תשובה משלה וכל זאת בגיוון מרהיב ומעורר תגובה . האמנית איה סריג שאנן יצרה עבודות בתלת מימד- עצמים שעכרו תהליכי פירוק ואיחוד גם יחד כאמירה ושיקוף למה שהיא חשה ביחס לאיום המתמיד על הקיום ואתגריו.
איה סריג שאנן היא ציירת ישראלית במקורה, עבודותיה נעשו בסגנון האבסטרקט ואקדפרסיבי שיקפו מאורעות בחייה שהניבו תגובה יצירתית על הבד, בתקופה מסויימת עבדה בנהול מערכות מידע, ענף המיחשוב, אך לאחר שמיצתה את יכולתה בנושא חזרה לעסוק באמנות. בשלב מסוים בחרה לחרוג מהדו מימד אל התלת מימד כדי להמשיג בחלל תחושות לרשמים שקלטה, וכך ליצור מרחב ביטוי בלתי מוגבל בנפח, בסוג החומר ובדרך עיבודו ובשליטה טובה יותר על המשל האמנותי שרצתה לברוא. פריטי ריהוט וכסאות שבורים שחוברו מחדש בחוטים והדבקות מבטאים יותר מכל את הבנתה לתהליכי ההתאוששות בהתמודדות עם החיים. הכסא שהוא אזור נוחות וכלי עבודה, מהווה מודל מייצג אמין לחיים הפעילים של אדם וכשהוא נפגע, קורסים עמו גם מטרותיו וכליו, היציאה ממצב זה היא לאחות כל שבר ולגייס את הרצון והשאיפה לחיים כדי להתאושש ולהמשיך הלאה הן בכוח עצמי והן בהושטת יד לעזרה. הדימויים שאיה סריג בנתה במשך השנים, מתארים במדויק, ברגש ובדרמה את המצב הקיומי המתמיד שההוויה האנושית נתונה בה, על ידי בנייה ממחזרת של לקחי משברים לקיום המשכי, התחזקות והמראה מחדש.. יש בעבודות אלה הרבה כאב וגם אופטימיות ואמונה שהכוח המשקם קיים בנו ויופיע ברגע שיידרש.
מיצב התיקייה/ספרייה שהגתה ובנתה משדר את תחושת הדחקה, זכרונות חבויים, חוויות אישיות מוצפנות כקבצים אנונימיים באתר השיכחה. תיקיות ללא כותרת וסימון וםידע לא מעובד מעיקים על מדפי מנגנון ההכחשה שפועל כל העת לסנן ולהשאיר לנו תמונה אידילית אך חלקית בלבד על עצמנו והאפשרויות לעבד אותו. יש באטימות של התיקיות סוג של איום המעורר חשש מפתיחתן ועיבודן, אך הן בהכרח כוללות לא רק מידע מיוסר אלא גם אפשרות לעבד אותו לתובנות מחזקות ולקיחת אחריות. המיצב אפוף סוד ושאלה ומגרה את הרגש לחקור ולדעת מה צבור בו. חוויה זו עומדת בפני הפרט שמחפש תשובות אך חושש מהן, וגם לקולקטיב אנושי שמרגיש שעליו לעדכן את הידוע לו על עצמו ועל עברו תוך מוכנות להפיק לקחים כואבים ומועילים גם יחד. הדילמה הנובעת משאלה זו היא קיומית וחידתית גם יחד ומקנה למיצב הסטטי איכות יחודית ומפעילה.
חיפוש אחר מרחבי ביטוי הביאו איה סריג שאנן להתנסות בבינה מלאכותית ולהפיק דימויים הקולעים לתחושתיה. לפיכך הפיקה מיצגי וידאו של עבודות שעובדו בתוכנת AI לדימויים דמיוניים קיומיים. המוטיב השולט הוא תמונות של מבנים המדמים בית כמיגונית העומד על קורים דקים במצב כמעט בלתי אפשרי או בית דמוי ספינה צפה באוויר תלויה על כבלים וחבלים בתלות פגיעה ולא בטוחה. התמונות משדרות כל אחת בדרכה את המצב השביר של דימויי הבטחון הקיומי שיש לפרט וגם למדינה ולחברה בישראל בבית שבנתה לעצמה, בתלות שבירה בניסון לייצר קרקע מוצקה והיותה מרחפת בין שמים וארץ ככדור פורח, כספינה בסערה, כתקווה התלויה בהגשמה שעדיין לא מצאה לה חוף מבטחים. צפיה בדימויי המיצג פורטת על מיתרי העצב על כך שהמצב עדיין אמורפי וטעון שיקום והתחדשות מהותיים .
איה סריג שאנן -מציגה בתערוכות שונות וראוי לעקוב אחר השתתפותה בהן ולחוות את המטפורות המרתקות שהיא חושפת ונוגעת.
ראיין כתב וערך : יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמאי. © כל הזכויות שמורות