בתאריך 13 בפברואר 2020 תיפתח בגלריה "משרד בתל אביב" באוצרותה של גלית סמל התערוכה "קו התפר" .
רחלי טאובר, במנעד האמנים האינסופי הקיים היום שייכת למגדר הפסלים, אותם אמנים שבחרו לקחת חומרים מוצקים ולהתמיר אותם למוליכי רגש וחוויה. הם בחרו להתמודד עם מטלה תלת מימדית הדורשת עיבוד מכל צדדיה כדי להפכה לאמירה והיגד אישי . אמני האבן ממשיכים את מורשת החוצבים אשר מאז החל עיבוד סלעים למטרות בינוי, הנצחה ופאר הם שוקדים על אותה מלאכה כל אחד לפי כליו, עולמו וחלומותיו. רחלי טאובר, כיום אם לחמישה, שייכת לזן הפסלים מטבעם. האבן כאובייקט וחומר סקרנה ואתגרה אותה, הפיכת האבן הדוממת לכאורה לדוברת של אירועים וחוויות הניעה אותה ללימודים, יצירה ותערוכות כאשר האחרונה תיפתח חגיגית בשבוע זה.
רחלי טאובר החלה ללמוד אמנות במכללת אמונה בירושלים בשנת 1993, משם המשיכה ללימודי תואר שני בתולדות האמנות באוניברסיטה העברית. בהמשך עברה קורס פיסול בבית ספר "סתיו פיסול" בירושלים והמשיכה בבית ספר "בסיס" בבית ינאי בשנת 2003. מאז הציגה בתערוכות שונות, וזכתה בפרסים.
במהלך לימודיה קבלה השראה מפסליו הלא גמורים של מיכאל אנג'לו אשר שיוועו לשחרור הצורה מהחומר ובין היתר מעבודותיו של ברניני, פסל האפיפיור אורבן ה-8, שיצר בפיסוליו את הרכות וטקסטורה של תחרה בשמלה ובשרוולים. את רשמיה אלה היא יוצקת לתערוכה זו העוקבת ומתכתבת עם תערוכות קודמות שלה שהיו תוצאות חקירה ודיאלוג בין האבן וחומרים אחרים וחוויות אנוש.
היכולת להתמיר את הסלע להכיל רכות ועדינות בד וריקמה קיבלה אצלה חיזוק שעה שמצאה תיבת תפירה של חמותה, ניצולת שואה ובה אביזרים נלווים של תופרת, אבזמים, אימרות ופריטים שכולם היו שומרי זכרון ואסוציאציה של מי שאספה חוויות חיים ולא רשמה אותם ביומנה. כל פריט כזה קבל אצל רחלי טאובר מקום הן כמשולב במוצגים והן כחריטה על האבן כפי שהזמן חורט את רשמיו ומטביע אותן בקרקע בקודים אותם גאולוגים מנסים לפענח. עבור רחלי האבנים משמשות מתעדי זמן חוויה כמאובנים יצירי אדם וכגל עד נצחי.
יש בעבודה באבן התמודדות בין המינון של הפעלת כוח ובין הרגישות לשבירות של האבן, אותה התמודדות רחלי טאובר עוברת כל פעם מחדש ומחדדת את חושיה ורגישותה לכוחה של האבן לפעום ולהדהד את פגיעותה מבעד לקשיחות החיצונית, זאת כתהליך פענוח של דיאלוג סמוי שיש לרחלי עם עצמה לגבי המידתיות הנדשת ממנה בכל נושא והוויה. העבודות כללות דימויי ריקמה , מניפת מתכת היוצרת דיאלוג ניגודי עם האבן המחוררת, וכן מונחים או מוטבעים בחלק מהעבודות אביזרי מתכת ששימשו ביצירת העבודות, להבי מקדחים, מסמרי פלדה כ מזכרת של הכלים שפעלו על האבנים והשתלבו איתם בהכלה והשלמה. עבודות אלה שואפות לזמן קדמון ועתיק שהצליחו לשמר את עצמן עד שהתגלו כעדות נצח לקיום אנושי וכגוברות על הזמן
הקוטביות והרגישות שבתוך העבודות טעונות פענוח ומותירות מתח וסקרנות מפעילה אצל המתבונן בהן ושאיפה לזהות את אמירתן ולאחד את הניגודיות שיש בנראות שלהן . רחלי טאובר אינה מגדיר את דרכה כ"סגנון". מבחינתה היא חוקרת שפה וצורה, ואת היציאה מן הריאליסטי אל ביטוי ללא כבלים כדי להעשיר את התחביר האישי שהיא שואפת להשלים ולפתח גם הלאה להיגדים חדשים, היא האבן והנדבך של אמנותה המתפתחת.
התערוכה תתקיים עד 5.3.2020 והיא פתוחה בימים ג-ה בשעות 12.00 עד 18.00 וביום ו' בשעות 11.00 עד 14.00
אוצרת גלית סמל יח"צ מיכל סדן