הסוריאליזם הבא – התערוכה "המסע הפנימי" של דב פוקס

בתאריך 25.10.25 תיפתח ב"גלריה הגלובלית" בתל אביב תערוכת יחיד מסקרנת של עבודות ויזואליות הנעזרות בבינה מלאכותית ועבודת מחשב בהן האמן שולט. המהפך הדיגיטלי חסר הגבולות שהבינה מלאכותית הביאה דומה לעידן בו הופיעו המצלמות הראשונות, רבים חששו כי הצילום ידחק את האמנות הפלסטית לפינה צרה. בפועל ענף הצילום התפתח במקביל, יצר עולם חוויות שלם שכל אחד היה יכול להתנסות בו ואף העצים את מעמדה של האמנות המסורתית מאחר והוא תעד אותה ואיפשר להפיצה ברחבי תבל. היכולת של הבינה המלאכותית ליצור עבודות בהבל פה,תרתי משמע, מאיימת לכאורה על היחוד האמנותי המוכר, אך בפועל היא תאפשר לאנשים שאינם אמני ציור או צילום ליצור אמירות מקוריות שיוסיפו מימד לחוויה האנושית. עם הזמן תיווצר אבחנה בין יצירות שנועדו ליצור רק אפקט לבין אלו שתהיה להן משמעות בהרחבת התודעה האנושית.

עבודת המבוך שהאמן יצר מזכירה יצירות של האמן ההולנדי מאוריץ אשר שהיה מראשוני זרם האבסורד ותאר את הדילמות האנושיות האינסופיות בפניהן עומד כל בן אנוש. העיבוד של דב פוקס לרעיון זה על גבי דמותו שלו ממחישה את חוויתו לגבי הבחירות במבואים בלתי פתירים הקיימים בו כלבירימט אישי מובנה שאותו עליו לחוות כיעוד בלתי נשלט. סיכום מצב כאמור משקף אצל כל המחפש פשר לקיומו וחווה שנים של התנסות וחוויות חיפוש של נופים ומקומות, עד שהוא למגיע לרגע בו הוא תוהה על עצם קיומו ושל הדחף לחפש חוויות ומה הוא בעצם מחפש. הדרך לחקר העצמי פותחת מחוזות של האני ושל מהות הקיום ומשמעותו ואז נוצר תהליך היצירה גילוי ומיפוי של מסעו הפנימי שנועד לצאת לאור ולהיוולד כמו האדם עצמו.

סוגית הזמן החולף ותחושת כיליון הדרגתית הינה הצל במסע אל האור והיא קוצבת את ההספק שאדם צפוי להגיע אליו בתקופת חייו שהיא תעלומה. דב פוקס משכיל להמחיש את הרגשתו ביחס לזמניות של חווית החיים וההספק המוגבל יחסית לשאיפות האינסופיות הקיימות המאבק האבוד בשעון החול והשקיעה בדיונת הבוץ הם המחשות קולעות וישירות לבטן המתבונן בהם בריאליזם טהור שמשכיח לרגע כי מדובר בדימויים ומטאפורות . סגנון עבודותיו נמנע מהגזמות של יוצרים שמצאו בבינה המלאכותית במה לפרוק עול ומסגרת. עבודות אמינות ומהוות מודל למעונינים להתנסות ביצירה הנשענת על רצון לבטא צורך ותובנה באופן מקרב ומעורר הזדהות.

תהייה היא המצב של יוצר שהגיע להישג ולתחנת ביניים מסכמת, יש בה תוצאה עם השאלה מה הלאה? זו גם השאלה של האמנות הבאה -הדיגיטלית. האמירות הגיעו למיקסום הביטוי, המטאפורות לוטשו באופן תיאורי ממחיש ואיכותי וחוויית היצירה סופקה לכאורה במצב זה האמן מתבונן בעבודה זו על השיקוף שלו בנוף שיצר כאשר מאידך הוא עצמו נראה כשיקוף של נופיו, והשאלה ההיפוטתית היא מה קדם למה..? האמן לאמנות או שהאמנות קדמה לאמן. נראה ששתי התופעות, האמן והאמנות, קרו ומתרחשים בעת ובעונה אחת כשכל אחת מולידה ומעצימה את השניה ולכן האמנות וביטוייה לא הסתיימו ואין להם גבול וגם לחיפוש המתמיד ליצור אותן. היצירות של דב פוקס הן מדויקות, אמינות ומקוריות ששומרות על הנופך האנושי ומייצגות אותו ובזה ערכן וכוחן.

אוצרות : ד"ר גליה דוכין אריאלי ומיכלי אדלר יח"צ: מיכל סדן

ראיין כתב וערך : יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמאי. ©  כל הזכויות שמורות