הכלה ראשונית – בתערוכה "מחובקים" של מיכל זכאי

בגלריה משרד בתל אביב תיפתח ביום ו' ה 6.8.2021 תערוכת יחיד באוצרות של רחל סוקמן המהווה אבן דרך נוספת בסאגה של הלינה המשותפת בקבוצים. הלינה המשותפת בנתוק מההורים יצרה דורות של ילדים מצולקים בנפשם ואימהות שליבם נקרע מהריחוק מעולליהן שנכפה עקב אמונה אידאולוגית שפקעה עם הזמן. אמנים כמו אדווה דרורי נתנו לכאב הנתוק במה ותפאורה מרתקת בתערוכה שערכה בקרית טבעון.  גם התנועה הקבוצית טרחה להוציא התנצלות קולקטיבית על הסבל שהשינה המנותקת מהורים גרמה וגידלה דור פגוע ולתפארת גם יחד. עבר זה הוליד דור של מטפלים ומטפלות המכונים " המרפא הפצוע" וכן ספרות המעבדת את הכאב הרב דורי על רבדיו.

מיכל זכאי ,ילידת קבוץ שמיר, כבר הציגה בתערוכות בעבר ועסקה בפיזיותרפיה, אותה שיטת טפול החשה את הגוף כקולט משברים ועוזרת לכאב להשתחרר במגע נאות. המגע עם גוף האדם על עיגוליו, פיתוליו וכאביו נכרים היטב בעבודותיה שהן רבודות טכניקות, מעברים וחיבורים. ישנה השפעה סמויה של האמן קלימט שהיה אמן של קירבה סימביוטית והביא את הקירבה הגופנית והחושנית על טשטוש גבולות שהיה מקומם בדורו על אף שיאיו ביופי ואסתטיקה. העבודות של מיכל פונות לכיוון החבוק שהוא העריסה הראשונית שתינוק זוכה לה לאחר היפרדותו מרחם אימו. חיבוק זה שהוא מגונן ומכיל מהווה את הצעד הראשון של התינוק כלפי העולם, האם העולה מקבל אותו ומכיל אותו או שהעולם מתנכר ומרחיק.

גופו של התינוק מגיב בהתאם. ככל שהוא מחובק יותר מתחזקת מערכת החיסון שלו, ככל שהחבוק מועט, התפתחות מערכת החסון מתעכבת ובמקומה מתפתחת דאגה, חרדה ואף התרסה כלפי העולם על כל המשתמע מכך לחברה האנושית. תקופות של נתוק בכפייה בין אם מחלת הורה או  כורח לעבוד רחוק מהבית כל שכן תקופת הקורונה שיצרה דפוסי חיים חדשים, העלו מחדש את החשיבות של קבלה והכלה שיש להעניק ואגב כך לקבל כי הנותן אותם מתוגמל פי כמה. החיבור של האמנית לעמותת "חיבוק ראשון" היא סגירת מעגל, חבוקים שלא ניתנו ולא התקבלו עברו תיקון והשלמה, ההענקה נתנה לתנוקות הזדמנות שהדור של מיכל לא חווה ובכך סגרה מעגל עם עצמה ודורה בהכלה מלאה וראשונית.

העבודות מקיפות את נושא ההכלה והחבוק מכל צדדיהם וגווניהם ולכן הינן כה עשירות בצבעי שמחה ואהבה. תנועות הגוף יוצרות בלט של דימויים המרחפים על מרחבים אנושיים חבויים וגלויים וכך יוצרים מסר של שמחה ומימוש הקירבה האנושית התרפויטית. מיכל זכאי מחבקת את כל אלה שלא זכו לכך ואת ההכלה והקבלה שלה עם עצמה באופן מושלם. הנושא ועבודו מהווה זרם הומני באמנות שאינו מתיימר בחדושים טכניים ואפקטים לשמם אלא למטרה שהאמנות יועדה במיטבה, לקשר ותקשורת אנושית מקרבת ומחברת.              

 פתיחה 6.8.2021 נעילה 29.8.2021 ,

אוצרת: רחל סוקמן

יח"צ: מיכל סדן

כתב וערך:

יואל אמת – חבר אגוד העתונאים במרחב האקדמי.