הדי אובדן – בתערוכה "ועשתה להם אות לראות.."

בגלרייה ZUZU שבעמק חפר מתקיימת תערוכת עבודות ומיצבים מבוססות מבדים ותוצרי אריגה וטוויה. החומרים והעבודות מייצגים היסטוריה של עמלנות נשית על כל צורותיה, תפירה, ריקמה, אריגה וסריגה פונקציונלית ואמנותית גם יחד. העילה המוצהרת של התערוכה היא מחווה לאמנית אמריקאית ג'ודי שיקגו שהיתה שגרירה של אמנות מייגצת של המגדר הנשי,. יחד עם זאת חוצות את העבודות הדי אובדן עכשווי ורב מימדי שעוברת החברה הישראלית ובמדה רבה הנשים כבנות, אמהות, אחיות ובנות זוג של הלוחמים, הפצועים והנופלים. ההדף של מצב זה נוגע בזמנים ותקופות בהם האובדן חרת את רישומו על פרטים קהלים ועמים אשר עיבדו את רישומיו ותעדו אותם בחומר, צבע וצורה כמסמך מוצפן טעון פענוח.

גיל יפמן אמן בין תחומי – נוגע בנושא האובדן וייחודו העדתי כמשולבים ומייצגים היגד שלא קיבל את מקומו. לסלים העשויים מטקסטיל איכות של ארכיטיפ יונגיאני -ייצוגי התת מודע – בו חבוי סבל שלא יתואר שעבר על הנשים שהשתתפו ביציאת אתיופיה וסיפורן עדיין לא נשזר בנרטיב הישראלי כראוי. כל סל הוא משא ועבר שלא עובדו ודיים לא הונצחו וממתינים לחשיפה ולהיפתח דו כיוונית בלגיטימציה וכבוד כמו לכל שואה ופוגרום שהעם שלנו חווה בעבר. הסלים הינם מוצגי הנצחה ארוגים ופועמים כמו הנשים שיצרו אותם זאת בעזרת עמותה תומכת בשם KUCHNATE שהוקמה על ידי פסיכלוגית קלינית דידי מימון- קהן. בעזרתה ניצולות רבות מהמסע באפריקה מקבלות שכר ומטפחות את מסורות האמנות שלהן אגב טיפול תומך ומחזק. הצגת עבודתיהן בתערוכה זו הינו צעד מבורך בהנכחה של עבר כואב והווה מקפח ובהכרה בייחודן של נשים במסע, סיפורן ומטענן שנארג בעבודות.

גליה חי אמנית בוגרת שנקר מציגה עבודות עשויות בהשראת מיתולוגיות וסיפורי עמים. הבד התלוי על הקיר משדר מסר, טעון פענוח ולהסרת לוט . הפניה לעבר ידועה מעולמם של ארכיאולוגים והסטריונים לפיו העבר כבר כאן וההווה הוא תולדה שלו ומכיל אותו. בדים מעוטרים בדימויים שהועתקו מפיסול , קדרות ומרבדים קדומים, כקודים מוצפנים של חוויות ומסרים לא מפוענחים משאירות את המתבונן בתחושת תהייה בקשר שלהם עם ההווה העכשווי. שורה אחת שזורה בבד עליה רקומים סמלי מגן דוד אדום מחברת את העבר הארכאי עם הווה בחוט של אוניברסליות, עם אובדן אישי וזכרון כואב המעיד כי אותה חוויה קיימת גם עתה כמו בכל דור, עידן ותרבות, בארוע על לאומי ועל זמני המיחד את כולם ברגע שנחווה. המאנית השכילה במינימליות ממוקדת לתת לבד אחד לדבר את האחדות בין בני האדם ברגעיהם המכוננים.

פריד אבו שקרא אמן רב תחומי, יליד אום אל פאחם ובוגר בי"ס קלישר מציג עבודות הנוגעות בעולם הילדי חביוני המתפתח בחוויות של מלאכה זעירה, ריקמה ותפירה מעולם פנימי בוסרי אל מציאות מבגרת וקונטרסטית. הבד הוא "דף לבן" המתעד חווייה ילדית ופסטורלית של שדה פרחים וצפורים אך הופך לתעוד מצמרר לחוויית האיום על האידיליה הראשונית והתמימה כאשר את תפקיד ציפורי השיר תופסים דימויי מטוסי הפצצה של עולם בוגר ואלים ההולך לאיבוד בקונפליקט שהוא בורא. הבד הוא סמל לתודעה התמימה חפה מרוע עליו החיים רוקמים חוויות ראשוניות ההופכות לנרטיב של המתבג. העבודות מכילות את הניגודיות שבחיים, דו קוטביות מגדרית, ,פוליטית וטבע המאויים על ידי תרבות אל אנושית שהאדם יצר. כוחן של העכודות הוא בתמימות הפגועה שהן משדרות וזועקת לגאולה.

אביב קלר בוגר בי"ס בצלאל ובי"ס התחנה מציג בתערוכהבין היתר עבודות נוף ודימויי גוף בסגנון אבסטרקטי, העבודות מודל עירום מתתברות לתדר הפגיעות האישית והמגדרית השורה בתערוכה. הציורים המבוססים על קווי מתאר וצללים המנסים לחודר לעומק החווייה הפרטית של הדימויים ולחשיפה חסרת הגנה לביקורת אישית ושל הסביבה .בחירת הצבעים, חלוקתם והצורניות של סגנון הציור משדר דיכוטומיה של המצב הנפשי בה הדימוי המצויירחשוף וחסר הגנה בין אם הוא פתוח או מכונס בתוך עצמו כתגובה לסטרס שהוא מבטא. התיאור משיג את מטרתו במינימליזם צורני המתאפשר על ידי שמוש מושכל באור וצל בגוון קוביסטי, העבודות יוצרות תחושת חידוש ודחף לפענח שלהן מה שמייצר אינטראקציה מהנה בין העבודות והמתבונן .

בנוסף לאמנים המוזכרים בסקירה זו בתערוכה מוצגות עבודות של טל אמיתי -לביא, אורנה דגני

אוצרת: רותם ריטוב צילום: גיל יפמן

כתב וערך : יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמאי. ©  כל הזכויות שמורות