בבית האמנים בתל אביב מוצגת תערוכה של אמנית ירושלמית ותיקה בה מוצגות סדרות של ציורים ביניהם העוסקות בהתחממות כדור הארץ, האסונות הצפויים מכך כמסר ותיעודם בדיעבד. העבודות שצוירו בשמן מתעדות תחושות של אובדן, סופיות ואובדן שליטה בקורה מסביב, כמוקרנים מידיעה אישית. ליאת פולוצקי חוותה בגיל 6 את פירוק משפחתה הגרעינית שהיתה מקוטבת בדעותיה, אם שחזרה בשאלה ואב שחזר בתשובה. לאחר מכן האב ניתק את קשריו עם משפחתו החילונית כולל עם ליאת פולוצקי. נסבות אלה העצימו את סקרנותה בדבר תהליכי החיים, הצמיחה והכליה הבלתי נמנעת המוכלת בהם והיו יסוד באמנותה החקרנית המתפתחת .
סגנונה של האמנית נוטה לאבסטרקט מעודן וטרנסצנדנטי – הנוגע בגבולות ההכרה והתחושה, מחפש את גבולות הידיעה והחוויה. האור דומה ללהבה, גם מאיר ו גם מאכל ומכלה. ניגודיות זו מבטאת את השניות הקיימת בחווית החיים והבריאה וצרובה בזהותה של האמנית. הרשמים מבחוץ, נופים ואירועים עוברים עיבוד ומטאמורפוזה – הופכים למסר וקריאה להתבונן, להבין ולהושיע. בעבודות של ליאת פולוצקי נכרת השפעה של זרמים, תרבויות והתנסויות שונות, החל מהקבלה היהודית, תרבות יפן , הנוף הישראלי שטוף השמש, ולילות הסוואנה המוארים באש בברזיל. כל דימוי הוא תשקיף של חוויה פנימית הנכתבת על ידי האמנית בכתב הסמוי שהלא מודע יודע לכתוב.
העבודה המתארת את שלבי ההתחממות של כדור הארץ מירוק פורח דרך כדור לוהט ועד תבל אפור מרמץ צויו כמיניאטורות בהן האמנית מצטיינת. הן מדמות מבט מעל – כמו מטלסקופ השט בחלל. הן צופות בנו החיים כאן ומשדרות אווירת חקר ותצפית עם ריחוק רגשי, מתעדות תהליכי הכלייה ההדרגתיים, כמדען סמוי הצופה בתרבית שקבל לבדיקה. הציורים משדרים צפייה עם פרספקטיבה המאזנת את העבודות הלוהטות מאש וחום בהן האמנית מעורבת רגשית וכואבת את המתחולל. תאור שריפות היער של האמזונס ממשיך את המסר של העבודה הנ"ל ומקרב את המתבונן לתוצאות של כלייה מודעת שאינה מבינה את הסוף הבלתי נמנע שהן גורמות. יש בהן צעקה לראות את ההרס מקרוב ולא רק מכותרות העיתונים ושידורי הטלוויזיה המגוננים לכאורה במרחק שלנו מהאסון האקולוגי המתרחש מול עינינו.
הסדרות המוצגות בתערוכה נחוות כאלבום תמונות שייקרא בעתיד כאשר אנו ושאירינו נצפה בתיעוד שקדם להכחדת הטבע. יש בהן קריאה להתבונן באותו אלבום עתידני כדי שנפעל למניעת מימוש המתואר בו. את קריאות האזהרה שלה ליאת פולוצקי חותמת בעבודה "הרמוניה עולמית". בגווני ירוק כהה עד בהיר היא מתארת שלבי צמיחה והפריה להם היא מייחלת למימוש בכל המימדים והמישורים, התרבותי, חברתי , אישי ואקולוגי . תפילתה היא שתיפסק ההכחדה החומרית, הניכור והקצוות המקוטבות של החברה האנושית, כל זאת כמורשת ובקשה אישית שלה מהעולם ומכולנו.
אוצר: אריה ברקוביץ
יח"צ: סיגל איל
צילם: יאיר חובב
כתב וערך: יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי ©כל הזכויות שמורות
יואל יקירי, תודה על שיתוף הכתבה.
אכן יוצרת מעניינת עם דרך הבעה המדגישה עתיד אפוקליפטי, שהאדם מביא על עצמו ובמו ידיו. ציורים חזקים המשפעים על הצופה בהם.
קראת לזה אלבום תמונות מהעתיד. מזכיר מראות משהשריפות באמאזונס, דרך אוסטרליה וקליפורניה. ההתחממות הגלובלית כבר כאן ותוצאותיה הנוראות של שינויי אקלים ברמה גלובלית, נראים בכל אסון טבע שאנחנו חווים.
ועדיין יש אופטימיות בצבע הירוק, שאולי והלוואי נוכל לשמור ולשמר אותו.
כאמן וכחבר, אשמח להמשיך לקרוא ולהנות מסקירותיך על אמנים, תערוכות ועולם האומנות.
שבת שלום
האמור לעיל מתארבדיקנות וללא משוא פנים את ההשקפה טובה בציוריה.
היינו מאוד נהנו ציורים מדהימים
מומלץ
תערוכה עוצמתית – ממש מחוייבת המציאות, והציורים בכתבה מראים עד כמה האמנית הזאת מדהימה ומוכשרת בהעברת התחושות של העתיד הרע הצפוי אם האנושות לא "תיקח את עצמה בידיים" ותטפל SOS בבעייה הקיומית.
ואתה, יואל, היטבת לכתוב על התערוכה המיוחדת ועל האמנית הנהדרת, שהרקע האישי שלה מקשר אותה לנושא.