בבית האמנים ע"ש זרצקי בתל אביב מתקיימת תערוכתה של פנינה ביגץ בשם "נזכרתי במה שידעתי" האמנית מציירת בסגנון משולב של פיגורטיביות, אקספרסיביות ואקספרסיוניזם צבעוני ועתיר דימויים. ביגץ החלה את דרכה באמנות בלימוד פיסול לאחר מכן צורפות כאשר את עסוקה בצורפות הפכה למקצוע בו עסקה כ-15 שנה. עתה היא מלמדת צורפות מכוח נסיונה וכשרונה. מקצוע הצורפות כולל היבטים אמנותיים ומכיל גם את מרחב הביטוי האישי כשהוא הוא נוגע בעצובים ובניראות היצירתית והאסתטית.
לקראת גיל 50 החלה ללמוד ציור אצל מורים אמנים בסדנת אמני הקיבוץ והמשיכה הכשרתה
ב 'הכולל סטודיו עכשווי לציור' . הלימוד אצל מורים שונים ובסביבות שונות חלחל אל מרחב
עבודתה בשפה חדשה שהיא שפתה של האמנית. רבים מהמאמנים ואמניות בגיל זה החלו את דרכם בעולם האמנות טעונים רשמים רגשיים לא מבוטאים, אלה עולים וצפים עם הזמן לעיתים עקב אירוע מכונן שגרם לאותם מטענים פנימיים לכוון את האמנית לייעודם החדש. לגביהם מתקיים הכלל שהביטוי הפנימי מכתיב את היד הרושמת ומכוונת אל יעודה.
העבודות של ביגץ עמוסות ודחוסות בדימויים ורבדים, הן אינה צלום בזק אלא חפירה בעמקי נפשה אותם היא פוגשת תוך כדי הנגיעה בבד הציוד, ואותם היא מתעדת כפי שהן ללא פרשנות ותאור לוגי, אלא כזכרון העולה מן העבר ללא מרחבי זמן מוגדר והתמודדות בין אורות וצללים . חלק מעבודותיה, לרבות רישום בשחור לבן, מזכירות את ה"ריזום" שהוא סבך מתעתע אשר ככל שמתבוננים בו עולות עוד דמויות ודימויים הנחבאים בו כמו בקפלי הזמן שעבר. ניתן לחלק את העבודות בין אלו שהתמקדו ב"בית" קרי התוך היומי המחמם ומגונן כפי שזכור לה מילדותה ומאופיין בבעלי חיים ותאור פנים הבית אופן כללי אימפרסיוניסטי, ובין אלו שמתמקדות בנוף שמחוץ ל"בית".
העבודות של ה"בית" נועדו להיות חלק מתערוכה ראשונה שלה שנדחתה מספר פעמים עקב משבר הקורונה. בשלב מסוים החלו המצב לחדור לתמונות להאפיל עליהן בצללים והפחתת האור. אז יצאה לנוף לשאוף אויר ולפגוש את עצמה במקום הפתוח בו יכלה לחוות את עברה המופנם ולתעד את פעימותיו ודימוייו. יש עומק בלתי מפוענח בעבודות של ביגץ, חידתיות והסתרה המנסה לספר סיפור. אין הם סיכום מצב אלא התחלה של דיון חסר מלים בהוויה שניתן רק לתארה באופן חווייתי. במובן זה העבודות של ביגץ' הם תחילת דרך שאינה מסתיימת והמתבונן בהן נקלע להתרחשות שהתחלה וסיבותיה אינן כלולות בה ופישרה לא ניתן. ניתן לומר כי במדה מסוימת העבודות הן תאור אקזיסטנציאלי לקיום שאין לו פשר וסיבה פרט לכך שהוא תהליך סטיכי אליו נקלע כל אדם ואותה הוא חווה כתופעה בלתי מוזמנת שיש לחוותה כפי שהיא.
במתחם בית האמנים מתקיימות במקביל מספר תערוכות הנותנות ערך מוסף לכל אחת מהן בנפרד. יש בכך כדי להעצים את החווייה של המבקרים בתערוכה של ביגץ בהעשרה וגם להבין את ייחודה בין כולן. התערוכה תסתיים בתאריך 13.3.2021
אוצר התערוכה דני בק
כתב וערך : יואל אמת -חבר איגוד העתונאים במגזר האקדמי
כתוב מקסים.עושה חשק להגיע.תודה יואל אמת על מאמר מושכל ורגיש