אניגמת החיים – על תערוכתה של דנה בומץ "מעל לשדה שלא אראה עוד".

בגלרייה לאמנות ב"גן שמואל" מתקיימת תערוכת פיסול רבת מיצבים כולל עבודת ווידאו של דנה בומץ. העבודות משקיפות כסיכום עכשווי על תקופת חיים וארועיהם שנחרטו בהיווצרותם ובאבדנם והינם אבני הבנין של יחסה אל מסתורי מכונת החיים המפעילה את כולנו. שם התערוכה שניתן על ידה הוא אלגי ומשדר השלמה עם הבלתי נמנע, פרידה, שיכחה, זמן עבר ותעוד בזכרון. המוצגים מכוסים ברבדי הזמן כמאובנים, פריטים אחרים קמלו והתייבשו, כולם עדות לחיים שפעמו בהם עד שפינו מקומם לצמיחה חדשה נוכחת, זוכרת ומתעדת. העבודות הן עדות למצבים דואליים וקוטביים שקיימים בחומר ובתהליכים גלויים וטמירים שיוצרים את תחושת הזמן החולף.

ילדותה ונערותה של דנה בומץ היו במשק חקלאי משפחתי בגבעת עדה, במקביל הוריה עבדו במישרות נוספות כדי לכלכל את המשק . אהבתם לטבע החזיקה את המשק כערך קיומי. דנה ספגה את תדרי הטבע וגם בחיטוט בשאריות של חומרי אריזה וקופסאות ריקות למכביר שסיקרנו אותה. היא חוותה עם הוריה את צמיחתם כזוג והורים המפעילים משק באהבה ועד קמילת הקשר ביניהם אם כי המשיכו לדור באתר המשק . ההתחלה והסיום של כל מצב שפגשה היו פרקי זמן בלתי צפויים אך נוכחים, הליבלוב והקמילה באו זה אחר זה באופן הרמוני וגם פרידה השתלבה בהם אורגנית. במשך כ 10 שנים דנה שהתה מחוץ למשק הוריה למטרת לימודי אמנות שניטעו בתלמי חייה והיפרו את כישוריה ואמירתה המובעת בתערוכה זו.

חלק מהעבודות מהוות עקבות של חקירה למהות הלידה והסיום, בריאה פריחה והתכלות הדרגתית או פתאומית והתהליכיםם היוצרים אותם. קני ציפורים שנתלו על קיר הגלרייה מתארים עוצמה עוברית והורית. במסתורם הוטלו ביצים שהפכו לבעלי כנף ואלה נטשו את ביתם בהתבגרותם כדי לחזור על התהליך, הדאגה וההשגחה היו חומרי המזון הנפשיים שהזינו אותם. מולם בהליך שקט וכאילו סמוי מתרחשת קורוזיה., החומר משתנה, ומאבד את כוחו למלא את תפקידו כצו עליון שלא ניתן לשנותו. כפי שהגידול היא טרנספורציה מתפתחת כך הקמילה וההתכלות הם תהליך רגרסיבי המחזיר את החומר לגורמיו הראשוניים כדי לפנות מקומו לחדשים וטובים ממנו. נראה כי הטבע חייב לנסות שוב ושוב ליצור את ברואיו מחדש בנסיון נצחי לשפר, לגוון ולהעשיר אותם, תכונה שניטעה בנו בני אדם ליצור, ללמוד, ולהשתכלל כל העת.

בראי הזמן אנו כל הזמן קיימים, תחילה בחלומות של הורינו, אחר כך כילדיהם וכשאנו עוזבים עולם זה אנו מורישים את הזכרונות שנטענו באלה הממשיכים אותנו בצילומי משפחה, הרגלים, ערכים וכישורים שלימדנו את ילדינו. ועם מורשתנו וההזדהות התאפשר להם להתחבר אלינו ובהמשך גם להתנתק מאתנו לבגרותם שלהם. כך הורינו והורי הורינו היו ונותרו כדימוי, זיכרון גנטי, סיפורים ומסורות שאימצנו, אותם העברנו הלאה אל ילדינו שזוכים לפרי ממטעי הנפש שהבאנו אליהם באהבה ודאגה. הם גם יחוו את השיעור שילמדו מחיינו שגם הם כפופים לחוקי מחזורי הטבע על כל דרגותיהם. דנה בומץ ערכה מיצב מסכם ותלת מימדי של זכרונותיה על כל רבדיהם כמראה לחווית החיים שהינה כל מה שאנו זוכרים שחווינו וממשיכים לחוות ולזכור כל העת .

אוצרת התערוכה: אורית קוליקובסקי

ראיין כתב וערך: יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי. ©  כל הזכויות שמורות