"
גליון 517
20:06 24/03/2016 עודכן 8:48 25/03/2016
מגזין המושבות >’’אחיזה?’’ הוסף תגובה
יואל אמת
העבודות מציגות מוטיבים של עקירה והעדר אחיזה עם אובדן שייכות למקום. ג’פרא אבו זלוף [צילומים: יח"צ].
עבודות של ג’פרא אבו זלוף (למעלה) ועומר בן צבי.
בתערוכה עכשווית שהינה אחת משתי תערוכות שיוצגו כסדרה מוצגות בגלריית ART בגרנד קניון בחיפה, ביכורי עבודות של אמנים צעירים בוגרי המחלקה ללימודי מדיה, צילום וקולנוע של המרכז האקדמי ויצ"ו בחיפה. בתערוכה הנוכחית אותה אוצרת שירלי משולם נבדק מושג "האחיזה" במובניו האישיים והקולקטיביים גם יחד.
ביטוייו קשורים להוויה הישראלית אחיזה בקרקע, בסמלים ויעדים ובתקשורת המילולית, שפה, עתונות ומדיה מכל סוג. המושג שהינו גם סובייקטיבי וגם רב מימדי עובר דיון ויזואלי המבטא עמדה אישית של האמנים. דרכה יכול הצופה לדון ברגשותיו מול הסמלים והמצבים המתוארים ולבחון את מושג האחיזה של עצמו.
האמן עמר בן צבי, בן קיבוץ עין חרוד מאוחד, מציג בעבודתו "לבני בניך" דיון במושג האחיזה בקרקע ששזור בעבר ובאידיאולוגיה של ההתיישבות היהודית. באמצעות הדמיות תלת-ממדיות המתארות את ההיפוך של תהליך ההיאחזות הוא מתאר את פינוי ימית, נצרים ומעלה רחבעם. הניתוק מציג את המתח פנימי בין הישארות לתזוזה ובין אחיזה להתנתקות. האירועים אינם מתקשרים עם מועד או מקום מסוים או סיפור והופכים למיצג טעון אסוציאציות. העבודות מתארות מצב של אחיזה שאיבדה את שורשיה והפכה למציאות של ניתוק, פגיעה וצומת לשאלה בדבר המשך החזון של ההתיישבות.
העבודות "אש קודש" ו"שחור ופתור" מתארות דימויים של משחקי קוביות ותשבצים, מאפיינים של הרכבה, פירוק, ריבוי, שכפול ושינוע שיוצרים את הגדרת הזמניות ופגיעות של מושג האחיזה. הקובייה ידועה ככלי משחק נוחה לבנייה בקלות ומועדות להתמוטטות והחרבה בקלות רבה יותר, בבחינת הבונה אינו חסין וגם לחלום יש מועד תפוגה. החללים שבעבודה יוצרים בצופה את הגירוי למלא אותן בתוכן אישי ובכך הופכים אותו לגורם פעיל בהוויית המיצג. יש בכך את הסמל של הצורך במציאת משמעות במקומות שאינה מובנת מאליה.
האמנית ג’פרא אבו זולוף חיה ויוצרת בחיפה ומוצאה מדלית אל-כרמל מביאה מכתבים ישנים, אליהם התוודעה בימי ילדותה. אלה נכתבו בין הוריה בתקופה בה אביה למד בצ’כיה ובה התלבטו, מסיבות אידיאולוגיות, היכן יבנו את ביתם ואת חייהם. המכתבים מהווים יסוד בעבודתה ומספקים את העיבוד האישי של אבו זולוף לסיפור המשפחתי והפרטי שלה בשילוב עם הנרטיב ההיסטורי-קולקטיבי של העם הפלסטיני אליו היא שייכת. העבודות מציגות מוטיבים של עקירה והעדר אחיזה עם אובדן שייכות למקום. בצידן עולים מוטיבים של הנצחה, מאבק והזדהות עם סבלו של העם הפלסטיני שאיבד את ביתו תחילה ולאחר מכן נדחה על ידי בני עמו – מדינות ערב שגזרו עליו חיים במחנות פליטים. בין העבודות מחבר-הצילומים מטע עצי זית, שולחן תצוגה שמכיל מכתבים ומסמכים מארכיב המשפחה, ועבודת סאונד- ללא כותרת ושתי עבודות הוידיאו המציגות פעולות חסרות תכלית, סיזיפיות, שמבטאות מאבק בשחזור זיכרון, במילכוד וקיבעון.
לצד המיצגים הנ"ל מוצגת עבודה בשם "דילוגים " של נופר חסון הנדלמן ורביע סלפיתי. היא תוכננה לסביבת הגלריה ובהקשר לתערוכה העיקרית. הצופה מוזמן להתבונן בקופסא עם חור הצצה. דרכה מוצגים דימויים ויזואליים של פעולת רכיבה משותפת של האמנים על זוגות אופניים מקובעים לקרקע. התחושה של רכיבה שאין לה תנועה וכיוון כלשהו יוצרת ניגוד בין הקיבעון של המיצג ובין התנועה הנצפית מהאופניים. מושג האחיזה עובר דיון ושאלה מהי תנועה, אחיזה ומה מדומה בה. הדיאלוג נשאר בחזקת הצופה שאמור לגייס עמדה כלפי קונפליקט לכאורה שהדימויים מייצגים. העבודות עכשוויות בתוכנן ובאופן הצגתן ונוגעות במציאות הממשית הנוכחית.
התערוכה תתקיים עד 20.5.2016. http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=235178