ב"גלריית משרד" בתל אביב באוצרותה של רחל סוקמן התקיימה בחודש ספטמבר 2019 תערוכה של עבודות שאינן כשיגרה. האמן כיום בן 53 מתגורר ב"כפר עופרים" מיסודה של האגודה הלאומית לאוטיסטים בו הוא שוהה רוב הזמן.
ילדותו קבעה את בגרותו ויצירתו. בגיל 5 לאחר שאובחן לראשונה כלקוי תקשורת, החל לצייר ולפסל בפלסטלינה. הוריו גילו פתיחות למגבלותיו ואפשרו לו חופש יצירה בכל הבית. כל זה תרם לחופש הביטוי הפנימי שלו שהוא עולם עלום ולא פתיר.
שלומי אינו מקיים קשר מלא עם הסביבה אך יכולתו להנות מקונצרטים מציור וטיולים מעידה על יכולת חיווי פעילה. בבגרותו החל לעבוד במקומות עבודה מוגנים ותואמים את יכולותיו, בהמשך החל ללמוד ציור בסטודיו בעיר אשדוד.
המקריות תרמה לחשיפתו, לאחר שחברה של הוריו קישרה אותו לאוצרת רחל סוקמן וזו העזה להרים את הכפפה ולהוציא לאור את עבודותיו בתערוכת יחיד ראשונה. העבודות הנחשפות לעין כל הינן חלון מסקרן לעולם נעןך ובלתי מוכר. הציורים נראים ילדיים אך צוירו ע"י בוגר שחווה את המציאות בשונה מאיתנו. הדמויות בין אם כקבוצה או כ"להקה" הינם זהים ודומים זה לזה מה שמעיד לכאורה שהחיווי של שלומי מסביבתו האנושית היא אחידה וההבדלה שלו בין פרטים הינה זניחה.
ואם אכן זה כך הרי זה מהווה רמז לאופן שבו "שפת המכונה" שלו מתרגמת את החיווי שלו מאתנו ה"נורמליים ". אם אנו נראים לו כדמויות זהות, אז ניתן להבין את הקושי שלו ליצור קשר אינדיבידואלי עם מי מהסובבים אותו, למעט עם בני משפחה אתם הוא מקיים קשר עין ותנועות יד מתוך קירבה והרגל.
(להקת כוונת)
האמנות שלו מוגדרת כזרם חיצוני ואאוטסיידרית ובה נכללים בין היתר ציורי חולי נפש, מפגרים בדרגות שונות ופגועי טראומה בין היתר. אולם שלומי אינו חולה נפש אלא מעוכב התפתחות תקשורת אנושית, ולפיכך דימוייו בריאים אם כי לא תקניים על פי תפישתנו . ציור האוטו פורטרט שלו ממחיש בעוצמה את הסבל שהוא חווה ככלוא מאחורי סורגי מוגבלותו. הוא מרבה להשתמש בצבעים בוהקים ובחזרתיות בולטת כמנסה להדגיש את אמירתו.
הציורים הקבוצתיים וגם תקריבי פנים מעידים על תהייה, בהייה וחרדה מסוימת מול מציאות שהינה בלתי פתירה מבחינתו. עוצמת חוויה זו שהיא תמידית בחייו קורנת מבדי הציורים אל המתבונן. במובן הזה עבודותיו הן הזדמנות פז להתבונן בנפשו של אדם שאינו בקשר אתנו אך חי בקרבנו.
(פיקניק)
העבודות וגורלו של שלומי לייזרוב מעלים את השאלה מדוע מדעי הרפואה והביולוגיה שהגיעו להישגים נדירים בהרבה תחומים, לא פתרו עד היום את חידת האוטיזם וסיבותיו. קיים ריפוי התנהגותי שנועד לאפשר לחלק מנפגעי האוטיזם להשתקם פונקציונלית ואף להשתלב בחברה, אולם לא כולם זוכים לכך. קיימות סברות שהאקולוגיה וסביבה מזוהמת בין היתר ברעש, מתחים וקרינה היא סיבת התופעה, אולם זה לא הוכח עדיין . מאידך שעור האוטיסטים במספר הלידות הולך ועולה כאות התראה אילם.
(שלומי)
קיימת תובנה נוספת מעט פילוסופית הגורסת שלאור התקדמות חסרת אבחנה של האנושות בטכנולוגיה שגורסת את הסביבה, ריבוי אוכלוסין חסר מעצורים וזלילת משאבים מכדור הארץ הטבע החל לאותת לנו שיש לכך גבול והגענו למקום הטעון שינוי. לפיכך נוכל לבחור להתבונן אל תופעת האוטיזם המתרחבת כאיתות לכך שהטבע בורא כאן אלטרנטיבה למצב בו האנושות וכדור הארץ נמצאים בו. יתכן שאנו עדים לתהליך אבולוציוני של זן אנושי חדש אשר עדיין אין לו יכולת שרידות לבדו אך לנו ניתנת הזכות להיות הסנדקים של תהליך מופלא זה.
שלומי לייזרוב הוא שגריר של קבוצה מודרת מהחיים שאנו רגילים בהם והוכחה כי ניתן להעניק לחברי הקבוצה ולקבל ממנה תמורות והנאות שיוחדו לה בלבד, בזאת ערכן של העבודות והתערוכה גם יחד. התערוכה התקיימה עד לתאריך ה 25.9.19 ברחוב זמנהוף 6 תל אביב.
אוצרת התערוכה: רחל סוקמן,
ראיין, ערך כתב וצילם: יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמאי. © כל הזכויות שמורות