בגלריה המרכזית של עין הוד נפתחה תערוכה חדשה באולם הפנימי המציגה עבודות פרי יצירה של האמן צביקה גרטי שנוצרו בשלוש שנים אחרונות . צבי גרטי הנו תושב עין הוד ומצייר שנים רבות והציג גם בעבר ובחו"ל. היום הנו גמלאי לאחר שעבד בחברת החשמל שנים רבות כאשר את סופי השבוע הקדיש לציורי הגיגים עם עצמו.
את השראתו צביקה קיבל מהסביבה בה שוטט עד שמצא אובייקט מפעיל, אותו רשם על נייר ברישום בסיסי, ולאחר מכן בסטודיו שליד ביתו עיבד את הנושא שעלה בצורות וצבעים. גרטי אמר בראיון "הציור בוחר בי ואני מגשים אותו". התחושה שהרעיון חיפש להיוולד משותפת להרבה אמנים שדימוייהם אינטואיטיביים לחלוטין על אף שהטכניקה מודעת ומלוטשת. העבודות של צביקה הן סוריאליסטיות במהותן וחלקן גובל בריאליזם פנטסטי. הן צבעוניות ביותר וחסרות גבולות של הגיון מעשי בהיותן מימד חוויתי פנימי טהור. הבצוע הוא בשכבות אל צבעי אקריליק על בד, ובכך מושג עומק צבעוני, גוונים בלתי מוכרים ועמידות לאורך זמן. תחושותיו של האמן מתעדות את עצמן דרך מכחולו על בד הציור, בעיקר התחושה שיש רק פסע בין הידוע ובין מהפך בלתי צפוי שלו. בעבודות נפרשים דיאלוגים של תהייה של האמן אשר בתקופה האחרונה מביט על המציאות שמעבר לחושים ולתפישה השכלתנית. צבי גרטי מתבונן ב"אולטרא" שיש במציאות הבלתי נתפסת לדידו במימדיה, סתירותיה והתופעות המורכבות המהוות אותה לרבות הקיום עצמו.
כשהוא מונחה מעבר של אובדן אישי ואובדנים חוזרים מהשריפות של נוף הרי הכרמל ששמשו לו ערש להשראתו חוזרים בציוריו הדימויים של עצים שרופים, גזעים ערומים והריסות בצד פריחה. קוטביות זו מייצגת בעיני האמן את הרב צדדיות של הקיום הבונה והורס, משמיד ומפריח מדכא ומשחרר. הצל המלווה של המוות נותן לחיים את צבעם והעבודות משדרות את כוח הניגודיות שיש בין האין ברירה של החיים והמוות לבין היכולת של האדם לפרוח ולהפריח. בין העבודות שניתן לציין כמייצגות את עולמו ניתן לתאר את "חווה חקלאית" ציור דמיוני המתאר שדה מעובד על ידי אדם זעיר, מאוים על ידי חרק ענק מצד אחד ואיום דמוני מצדו האחר וברקיע דימוי של דמות מאיימת הבוקעת מהרקיע. הציוד משדר ומבטא מאבק בלתי מאוזן באיומים קיומיים וגם מדומיינים. העבודה "ריצה קלה" מתארת דמות קלילה רצה בין יער שרוף לבין ספינה עוגנת. העבודה משדרת תקווה למרחב חדש על רקע אבדן קיים לזו שעה בשביל החיים.
בציור "מקום שקט" מתוארת דמות קטנה בבגד לבן, ליד סולם לבן היורד לתעלה בתוך הוויה אפלה ועלומה כמשדרת המתנה ללא ידוע. הדמות הבודדה והקטנה חוזרת בכל עבודה בין אם של אדם או בעל חי ומתארת את הצניעות והקטנות במודע שהאמן חווה וחש ביחס לכוחות הגורל ואיתני הטבע שסביבו. צבי גרטי מייצר את האווירה הייחודית בציוריו במשחק בצבעים על ידי הנחתם בשכבות שקופות ללא ערבוב, תוך שליטה בעובי של כל שכבה, ובכך המרקמים משדרים שקיפות ואטימות בעת ובעונה אחת, וזאת כחלק מהמסר הקונספטואלי של העבודה שבה גם החומר הוא אמירה. העבודות מהוות מיטב של יצירה סוריאליסטית אישית של אמן אמיתי שחי את עולמו במודע והוא חסר הסברים למהות עבודותיו, מה שמעיד על האותנטיות והמקוריות שלהן ומקורם הפנימי הסמוי. התערוכה היא אבן דרך למי שחפץ להתרשם ואך להתנסות בביטוי בלתי אמצעי אמנותי. התערוכה תוצג עד תחילת מאי 2017
כתב וערך יואל אמת 17.4.2017
