פרחים מדברים – תערוכה של תומר סרי בגלריית גרנות "פשטות"

בגלריית גרנות אשר בלובי של מתחם "גרנות"  תיפתח ב 8.12.2021 תערוכת יחיד של הצייר תומר סרי יליד קיבוץ שדות ים. תומר חי עד היום בקבוץ לאחר נדודים בחו"ל ומקיים סטודיו בו הוא יוצר ומלמד. בין  היתר עסק גם במוסיקה ואף שילב אותה בתערוכות שהציג. בילדותו עבר תקופה מכוננת אשר בנתה את יסודות עיסוקו כצייר ואמן בהמשך חייו.

עקב בעיות רפואיות שונות אשר מקורן לא אותר שהה תומר סרי בבית הוריו שעה שילדים בני גילו היו חופשיים לשחק מחוץ לביתם. בידוד כפוי זה שנוסף להיותו ילד חולמני השאיר אותו עם עצמו ואז החל לשרבט על הנייר ולהתכתב עם עצמו עם דימויים וציורים שהעלה על הנייר. עיסוק זה שהציב בפניו מראה של דימויים ספונטניים הניב בעתיד את סדרת ציורי הפרחים אשר צוירו מעת לעת בעתות של הגות ופסק זמן. הם נבחרו על ידי האוצר צביקה אלטמן להיות מוצגים בתערוכה בהיותם מיצוי של חווית הגות בפשטות מדויקת.

לאחר שהשתלב במסלול הנעורים והבגרות ואף שרת בצבא נסע לחו"ל להשתלם בציור. הוא נסע לחו"ל כדי לברר את מקורו ומקומו בביטוי הפלסטי. שהה בארה"ב ובמקסיקו ואף דר ועבד בהולנד כ 10 שנים. לאחר מכן חזר לשורשיו לקבוץ ולפרחים על אם הדרך,  הם אותות הזמן החולף , עונות השנה, נביטה ופריחה, בגרות וקמילה, מחזור חיים שלם שעובר בפשטות מול עיניו מדי שנה. צבעיהם בין אם בוהקים או קודרים, פורחים או מתכנסים היו השפה שתיעד על הבדים שצייר. כולם הינם יצורים חיים שעברו מסכת ושיקפו את מסע החיים ומסע חייו.

הציורים ריאליסטיים אך גם על גבול ההפשטה וצורתן הופכת לדימוי רב משמעות, בין אם כחלקים נפרדים או עלים מוכי שחור ופיח, הם אובייקט וגם סימבול וגודלם המצומצם הספיק כדי לומר את דבר האמן. אנו פרחים וחיינו כחייהם, נתבונן בהם ונראה את עצמנו. תומר סרי הרחיב את תחום עיסוקו באמנות ואף משתמש בשאריות אבן של מפעל השיש בקבוץ כדי ליצור את דימוייו וגם ליצור צבעים מאבקות אבן שנותרו כשאריות. פעולה זו היא מיחזור החומר ושמוש חוזר בזמן שנצרב בהם כעדות לכך שגיל החומר אינו מונע את יופיו ושימוש חוזר בו, זאת כמטפורה אנושית.

בתערוכה זו האוצר והאמן בחרו סדרות מתוך מאות יצירות. ביניהן של ציורי חסרי הפנים Faceless ,סדרה שנוצרה כהתרסה לרשתות החברתיות, ציוריי בתים שצוירו בזריחה לפני שהאור עלה כחסרי זהות, ותבליטי אבן שפיסל בתהליך ייחודי. כולן מעידות שהאמנות היא אמצעי ביטוי אינסופי אישי וקולקטיבי הנוגעת בכל אחד מאתנו.

אוצר התערוכה: צביקה אלטמן

כתב וערך:  יואל אמת חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי                                             ©  כל הזכויות שמורות