בבית האמנים ע"ש זריצקי בתל אביב, מתקיימת התערוכה "נפש מתבוננת" של אמנית ותיקה המציבה אבן דרך בתקופתנו רוויית משברים שלא תמו. העבודות שהן כעין חיזיון לעתיד צוינו לפני מגיפת הקורונה וחלקן נמשך כתעוד למגיפה, אך לא כנושא אלא בתחנת ביניים בדרכה רצופת מאבקים ומשברים.
אחרי הקורונה
יהודית אנגלרד שייכת למגזר האמנים האוטודידקטים שדרכם היתה מרד מתמשך, וביטויו בחופש האמירה והדרך ובהמשך בסגנון אישי אקספרסיבי המחובר לטבורה עולמה של האמנית.
השפה האמנית מתפרצת, ומקבילה ליכולתה הוורבלית חסרת מעצורים של האמנית, נפרשת על משטחי צבע נוכחים ועשירים. מקורותיה הם דחייה ונטישה הן כילדה בת העדה העירקית אשר בשלהי תקופת העלייה היתה שבוייה במסורת בה נשים היו מופלות כמעמד משני, בהמשך בהתמודדות על מקומה במשפחה ובחברה החילונית רבת הרבדים ותחרות. המצב הכלכלי שלא היה במיטבו בלשון המעטה החריף את תחושת הקיפוח ונבדלות שהעשירה את עולמה. הקשיים חידדו את הבנתה בקיומם של שלבי ביניים בהן היא תימצא לפני משבר וסערה, לאחר מכן תחווה אותם ובהמשך תהיה אחריהן מחוזקת לקראת המבחן הבא. בין המבחנים שחוותה היה גם שכול מבן צעיר. מה שהתלווה אליו הוא הצורך הכפייתי לצייר תחושות כאב ותסכול ללא סינון וריכוך.
ואכן העבודות משקפות את שלבי הדרך שהם התמודדות מתמדת לקראת משבר לא נודע, התמודדות עם הכלים שרכשה, ועיבודו לחוויה פנימית. התוצאה מייצרת דימויים שהיא שפה אמנותית חוצת גבולות ומגדרים ומציבה אותה בראש כשווה בין שווים. היום בגיל 73 היא יכולה להצביע בספוק על מיתוג כשרונה ויחודה בדרכה וכמי שאינה נוטה לעסוק בנושאים הרחוקים מליבה אלא רק בנובעים ממנו.
יהודית אנגלרד מציירת בצבעי שמן, ומביעה עמדות בצבעוניות ישירה ואת תחושותיה קלות ככבדות. הן אינן נדרשות לפיענוח כי הן אמירה בוטה וללא הינומה מתווכת. הצופה בהן ימצא עצמו באותו עולם של חרדה או הקלה כפי שהאמנית חוותה והצליחה לתאר כגלוית נוף אישי וייחודי אותו היא משתפת עם הסביבה.
אחרי הסערה
יש בעבודותיה התבוננות בנשגבות של הטבע, בכוחות העל שלו והיותו כוח שולט ככל שרצונו בכך. הי מתארת גם את יופיו ההרמוני המשדר אהבה ושלום אליהם בני האדם שוחרים ושואפים כאל אופק נראה שאינו מושג אלא בתוכם ועם עצמם. ההשלמה הפנימית שלה היא המקום בו האמנית נמצאת היום ועם חופש מלא לתאר כל חרדה וביקורת שיש לה על הסובב אותנו וגם חמלה והכלה שהכל טבעי ואנו חלק מכך.
שם התערוכה נוצר אל האמנית חלק מלקחי מסעה, בכל עת בו הסבל והיאוש שררו היא התעמתה עמם ע"י התבוננות בהם, במקומם היחסי במישור הקיום והבאתם לפרופורציה של נשלט ולא שולט. בעיני רוחה, ההתבוננות הישירה במצבים היא מרפא ומזור לחרדה מהם שהיא תסמין מחליש ואותו יש להמיר ב"לבן בעיניים" של הרוע והקושי ולראותו מגומד לעומת האפשרויות לאושר וצמיחה.
התמודדות
יש מעט תערוכות בהן העבודות המוצגות קולעות לרוח הזמן למרות היותן אישיות. העבודות של יהודית אנגלרד הן בין המעטות שתאור זה הולם אותן והן עדות לכך שאמנות משוחררת ממסורות
וסגנונות מוכתבים עשויה להיות אמנות אותנטית ומדברת בשפה ברת הבנה לכל צופה בה.
התערוכה תתקיים עד 4.7.2020 שעות הביקור ברח' אלחריזי 9 בתל אביב הן:
ימים ב'-ה' 10.00-13.00, 17.00-19.00
יום ו' 10.00-13.00 שבת 11.00-14.00
אוצר התערוכה: אריה ברקוביץ'
יח"צ: י. לוטן תדמיות