בבית האמנים ע"ש זריצקי בתל אביב מתקיימת תערוכת יחיד של בת שבע האס המציגה עבודות אקספרסיביות אישיות . העבודות מבטאות סיכום דרך של אמנית שהיא גם מורה לציור של מתמודדים עם מחלות נפש וגם אמנית עתירת השתתפות בתערוכות קבוצתיות רבות. בשלב מסוים נוכחה שגם היא כדור שני ליוצאי שואה טעונה במטענים הדורשים ביטוי. אז התפנתה לטפל באותם רשמים מודחקים ששהו בחביון העלום במוחה ובנפשה ולתת להם דרור אל ביטוי ישיר ולגיטימי שלהם באור, צבע וחומר.
הרקע האמנותי שלה מורכב מלימודים ונסיון בגרפיקה בה עבדה כ 25 שנה, כמוכן כעצמאית עבדה בין היתר עם עמותת "לב אל לב ישראל" שעסקה במניעת מחלות לב, במקביל לעסוקיה ציירה כל העת, בשנת 2009 החליטה להתמסר לציור ועבדה עם עמותת "דרור" ברעננה, בתקופת הקורונה כמו רבים מהאומנים עבודתה הושבתה, אולם אז התפנתה להתבוננות בעצמה, ואז בשלה ליצור את מה שנועד לפרוייקט קודם והתאים לתחושותיה המתהוות. אט אט קרמו רשמיה הלא מעובדים אור וגידים. שקיעתו של אביה החולה, סיפורי הישרדות והצלה שלהם מהשואה. הנס שארע לאמה שכבר שהתה ב"מקלחות" הגזים שפתאום אזלו וכך ניצלה, ומאז החלונות בבית נותרו פתוחים גם בחורף – שיהיה אוויר. היא זיהתה את התכונה של אגירת מזון, את החשש מתרגילי אזעקות שנראו ממשיות. מאגרים נפשיים אלה שנאגרו היו צריכים לעבור מקום מתוכה אל חומר משמר ואוגר ששומר על חיותו הרבה זמן. כך בחרה בזפת הקרה, הנקרשת במשך שנים ועדיין שומרת על פנימיות רכה לדורות, כמשמרת של זכרונות מודחקים.
העבודות בתערוכה נעשו מזפת קרה, צבועה בצבעה המקורי, וכן צבע זהב של צבעי טמבור תעשייתי, ספריי בצבע זהב ואבקת זהב. את הזפת דיללה עם טרפנטין כדי לרכך, לעצב המאפשר עיבוד נוח וגם ולתת לה את מרקם הרכות שביקשה לשמר לזמן ארוך. על אף היותה מושפעת מאמנות קלסית, לרבות האימפרסיוניזם, היא לקחת לתשומת לבה את ההשפעות של אמנים מודרניים מתוויי דרך כמו, פיטר דויג וסיסלי בראון, ובישראל מרפי לביא, מורן קליגר ועוד, הקלסי והעכשווי התחברו אצלה בנופי רגש מונו כרומטים בעיקר. הזוהר האדום וזהבי שוברים את צבע האדמה בזוהר המבטא אופק חדש לעבר קשה, בחזקת "יצא מתוק מעז" . האדמה כאילו נפתחת ומאפשרת לתוך המעיק לצאת לחופש, אל אור ואוויר חדשים, שמהם תתאפשר התחלה חדשה, מחילה ופיוס עם עבר אותו ירשה.
הזהוב הקבור באדמה נדרש לחשיפה וגילוי האור הגנוז, שהוא האופטימיות ורצון החיים ששורר בכולנו. היום כאמנית מצליחה והקמת משפחה היא סגרה מעגל תקומה אישי ועתה גם עם זכרונותיה. בין שלל התערוכות בהן השתתפה ניתן לציין מלבד תערוכה זו את התערוכות הקבוצתיות "פחות ואו יותר" ו- "כבדים על האדמה" שהתקיימו בבית האמנים בכפר סבא ב 2021, ומעל 10 תערוכות שהתקיימו ב 8 השנים האחרונות בבתי אמנים וגלריות שונות. דרכה הנפתלת, מהוראה ועד אמנות לשמה מראה שוב שהאמנות קוראת לאמנים ואמניות לכתוב את מה שהמוזה רוצה לומר, שהיא בנפשם נושאת הזכרונות והאמנים הם היד המבצעת של רוח האמנות, הם משרתיה והיא גאולתם.
אוצרת התערוכה: אירית לוין
ראיין כתב וערך יואל אמת חבר איגוד העתונאים במגזר האקדמי. © כל הזכויות שמורות
יואל יקר,
הייתי בפתיחת התערוכה של בת שבע בבית האמנים והתרשמתי ביותר
מעבודותיה, ומכך שבאמצעות חומרים כמו זפת וזהב היא יוצרת עבודות כל כך עדינות.
אוהבת מאוד את מה שראיתי, ובהחלט התקשיתי להאמין שהן נעשו באמצעות חומרים כאלה.
בת שבע אמנית נפלאה. תודה על סקירתך שהוסיפה להיכרותי אתה.
שבוע טוב, רחל
העבודות המוצגות בכתבה מושכות את העין, מאד יפות, מיוחדות אך גם מסקרנות.
התשובות לשאלות ניתנות בכתבה המעניינת שלך, יואל, על הרקע המיוחד וקורות חייה של בת-שבע האס האמנית המוכשרת.