בחלל לאמנות במגדל פרישמן 46 שבתל אביב מתקיימת תערוכת יחיד ראשונה של רחל פורטמן מנור. העבודות המוצגות הינן עיבוד ויזואלי לחוויית התבוננות חוזרת של האמנית אל חומרים וטקסטורות שיצרה ופגשה במהלך חייה ועבודתה. הכשרתה המקצועית של רחל פורטמן הינה מגוונת וכללה בין היתר תכנון חללי אחסון במבנים מסחריים. העיסוק הדיגיטלי הנלווה לכך נתן לה את תחושת השליטה ויצירה על הניראות והתוכן שיצרה. שם קלטה את הקירבה הויזואלית של שרטוטיה לפינות של נוף אורבני ואת הדמיון שבין טקסטורה של חפץ בודד לזו של מבנה מתועש . כמו כן מבטה קלט בתוך הנוף הפונקציונלי את הנוף המשני הזעיר יותר כשהוא מקודד ומוסתר ונדרש לזיהוי אך מתמסר להתבוננות לוכדת.
יש בעבודות טעם של גילוי בחזקת "מה שרואים מכאן לא רואים משם" והן מרמזות למתבונן שהמובן מאליו בעיניו אינו הכל ובניראות הסטנדרטית צפונים סודות וסיפורי משנה שנגלים למי שמביט בנקודה מסויימת פעם נוספת ומזווית חדשה. ההתבוננות שתועדה בעבודות של האמנית הן מגוונות ולקוחות מחוויות חיים, אפילו כתם שהיה מרוח על האספלט של הכביש יצר אבסטרקט רדימייד אקראי. מעמד של בקבוקים מסתיר למעשה את הרחוב שמאחוריו, זאת כרמז שהנראה לנו אינו בהכרח ה-ISSUE אלא רק פרומו לבאות. צדפים נוצצים כיהלומים ומארגים מוגדלים מייצגים את ה"חפץ החדש" לכאורה שהעין גילתה כאשר האובייקט הופשט מיעודו הרגיל.
חלק מהעבודות מוקדשות לתעוד הזמן השוחק ומקלף את ההווייה החומרית תוך שהוא מעצב אותה מחדש ואף מקנה לה רכות ויזואלית ונוסטלגית. כי הזמן הוא אמן עצמאי. מבנים שהזמן נחרט בהם וקירות מזדקנים מעבירים את התחושה של הזמן הבלתי מנוצח מולו אנו חולפים כהרף. בחלק מהעבודות מודגשת הגרעיניות של העבודה, מה שמפרק את מושג הרצף והאחידות כמו אטומים קטנים שלהם צורה וחיות משלהם ורק הלכידות גורמת לאשלייה של עצם שלם כפי שנקלט בחוש הראייה שלנו המוגבל יחסית. ההשוואה בין קרוב ורחוק חוזרת על עצמה כטכניקה לזהוי תכונות חדשות שאחרת נבלעות במסה של נושא רגיל, השוואה זו מייצרת חיווי חדש והתפעלות.
רחל פורטמן השתמשה בחומרים זמינים , החל מקרטון גלי וכן לוחות פח. היכולת של כל חומר להוות נושא של עבודה אמנותית היקנה לה אפשרויות בלתי מוגבלות לביטוי היבטים חדשים, במובן זה העבודות שואבות איכויות מחומרים ודימויים אורבניים ותעשייתיים גם יחד ועימם נוצרת ליריקה חדשה וייחודית. בחלק מהעבודות בולט אפקט הרשת שלה חללים פתוחים, רשתות של טקסטורות וקונסטרוקציות משדרות את המהות של המסע ממנו האמנית פעלה. ברשת המטלות העמוסה של החיים וקריירה ישנם חללים המבקשים להתמלא במשהו אישי, צבעוני וייחודי. כמי שחללים אלה קראו לה להתמלא תעדה רחל פורטמן את הלכידות שלה בעומסי חייה וצבעה אותם חללים שהספיקה. היתר ייוותרו כתזכורת לזמן המוגבל שישנו לשאיפותינו. למרות זאת בתוך כל הכללי והקולקטיבי קיים גם האישי הייחודי שמבט חוזר יזהה אותו תוך גילוי של משמעות וערך כפי שהאמנית עשתה התערוכה תוצג עד 30.11.2022
אוצרת : אילנה כרמלי לנר
יח"צ: מיכל סדן
ראיין כתב וערך: יואל אמת – חבר איגוד העתונאים בסקטור האקדמי. © כל הזכויות שמורות 17.10.2022
יואל, הכתבה מעניינת מאד על רחל פורטמן, אמנית מיוחדת המציגה בתערוכתה עבודות בנושא לא רגיל, אבל מאד מאד יפות ומעניינות !!!!
כתבה מרתקת שכרגיל נותנת לצופה אפשרות העמקה ליצירות שלא תמיד נקלטות במבט ראשון. אהבתי מאוד את הביטוי שלך: " הנוף המשני הזעיר יותר כשהוא מקודד ומוסתר ונדרש לזיהוי אך מתמסר להתבוננות לוכדת." שבעצם מבטא הכול. לא די במבט חטוף כדי לחוות את המוצגים דלי החומר בתערוכה אלא דרוש מבט נוסף שמעצים את החוויה ותורם להבנת היצירות המיוחדות שרב בהן הנסתר על הנגלה.