בתאריך 14.10.2020 "יום הראיה הבינלאומי" עמדה להיפתח בגלריה לאמנות בבת ים התערוכה "כראות עיניהם". עקב מצב הסגר נבצר מלהעלות את התערוכה ולפיכך יופץ בימים הקרובים סרטון המתאר וירטואלית את התערוכה והעבודות הייחודיות של האמנים. המפגש בין האוצרת חני בת יונתן והאמנים היה מסוג המפגשים הקוסמיים הבלתי נמנעים. חני בת יונתן נענתה לאתגר ובמסגרת עבודת הגמר בקורס לאוצרות שעשתה בסמינר הקבוצים אצרה תערוכת עבודות המייצגות את האור השורה בעלטת אי הוודאות שנפלה עלינו.
האמנים והאמניות הינם בעלי לקויות ראייה מדרגות וסוגים שונים, חלק עברו הידרדרות רפואית, חלקם נפגע בתאונה ויש שנולדו עמה. היו שחשו את הצפוי להם ועבודתם בציור או שירה תיעדה את הצפוי להם. אולם לקות זו כלפי העולם הויזואלי החצוני לא עצרה את ראייתם הפנימית. תפיסתם לגבי המציאות גובתה על ידי יתר חושיהם והתבונה העצמית והיכולת לעבד את החיוויים ולהביאם לביטוי ויזואלי וצורני. כל זה נברא כי אין באמת עיוורון ואין חסם לנפש הצמאה לאמירה והנכחה.
בנ"י דניאלי – יליד ברית המועצות 1949, חי ויוצר בירושלים. פסל, מתכנת מחשבים וחובל ראשון בעברו עבר תאונה קשה בעת הפלגה באניה בה שרת כחובל ראשון. ההתאוששות והשיקום חיברו אותו לעצמו, כוחותיו והצורך באמונה מחזקת. פסליו מחברים רגשות אישיים עם גורל העם היהודי, כתופעה יקומית מקבילה. הכאב הפרטי והאוניברסלי מתחברים באותו יקום . את הפסל המוצג בתערוכה יצר כאשר עין אחת בלבד ראתה כשורה, ומבטא את ההתמודדות הבלתי מתפשרת ליצור בכל מצב ובכל תנאי ולמרות קושי אישי. חלקי הפסל ממשילים את האיחוי של חלקי פנימיותו ושל שאלה ותהיה אותם איחד לאותו רצון שחווה להיוולד ולברוא את עולמו מחדש. סגנונו מורכב משילוב של ריאליזם ואקספרסיוניזם המבטא את העובדה שהמציאות אינה רק נראות אלא ראי לחיווי רגשי והבעת עמדה וביטויה.
חיים ברנשטיין – יליד קפריסין 1948, חי ויוצר ביהוד. צייר, פסל, מורה לציור ומטפל הוליסטי. חיים נולד בבית החולים הצבאי בקפריסין אשר בו נולדה גם האוצרת חני בת יונתן. ההשפעה המכוננת שהיתה עליו נבעה ממלחמת יום הכיפורים שהשפיעה על דור של אמנים ידועי שם. בעקבותיה, בכל יצירותיו קיים חותם של אימת המלחמה שנצרבה בנפשו. הציור לגבי חיים ברנשטיין הוא כהליך ריפוי טבעי ספונטני. הבנתו ורגישותו להיבטי טראומה תרמו ליכולתו כמטפל הוליסטי היודע כי הגוף והנפש הם יחידה אחת המכילה כל חיווי שעובר על האדם. לאחר שהתעוור בעין אחת לפני כחמש שנים החל לצייר עבודות עם היפוך הנושא כפי שהן מתקבלות בעין לפני המוח , ובכך להעביר את החוויה למתבונן. בסגנונו האקספרסיוניסטי הוא מבטא תחושת מצב של חיווים שהוא חש ולזיכרונות המתערבבים בהם להיגד עכשווי.
שושי הורוביץ – ילידת ישראל 1950, חיה ויוצרת ביבנה. ציירת, פסלת וגרפיקאית. נכותה נגרמה עקב קריעת הרשתיות בשתי עיניה עקב מאמץ בלידה. מאז ראייתה הדרדרה והיא הבחינה רק בצלליות. למרות הסיכון היא ילדה עוד שתי בנות. את הצבעים היא בחרה לפי שמם וסוג הגוון שצוין על השפופרות המיוחדות שרכשה ועם מכחולה היא ציירה באיטיות את ציוריה. שושי הורוביץ מציירת בסגנון המזכיר את האימפרסיוניזם עם נופך אקספרסיבי. העבודה "חלום נכסף" מתארת אזור ממוקד במרחב עמום כאיפיון של תודעה ותובנה בתוך ניראות מעומעמת שהיא חווייתה הקיומית. כשראייתה השתפרה "הציורים הפכו משוחררים יותר" לדבריה. שושי הורוביץ מבטאת את מצבה וחוויותיה כמטפורה להיות האדם במצבי מבוך לא ברורים בהם הראייה החזותית אינה בהכרח הפתרון ונדרשת ראיה פנימית ממוקדת היוצרת עמדה.
בטי בן בשט – ילידת ישראל 1963, חיה ויוצרת בגבעתיים. מציירת בסגנון ריאליסטי, מרצה באוניברסיטת תל אביב ומעבירה הרצאות על ספרה "מעט ולאט" המהווה ביוגרפיה של חייה. בגיל 30 אובחנה כסובלת ממחלה גנטית נדירה, ראייתה צומצמה למינימום, את הצבעים היא מזהה בעזרת תאורה חזקה. עם התפרצות מחלתה חדלה לצייר, אולם דחף פנימי העיר אותה לחזור ולצייר שעל אחר שעל עד שמצאה את הדרך לצייר במשיכות מכחול איטיות וזהירות. מרבית ציוריה של בן בשט מבוססים על דמויות מוכרות מעולמה אותם היא מעלה מהזיכרון עם היגד עכשווי. הנופים מאזכרים צילומים בקומפוזיציה אישית שהיא מציירת במצב הלקות שלה ואותם אינה מתקנת. העבודה כפי שהיא הינה כעין עדות לעולם פנימי שביקשה לחשוף, בו היא משתפת את המתבונן בחיווי של התרחשות אישית המתחזה כנראות הרגילה ומהווה חלון אל עולמה הפנימי.
נבו אפק– יליד ישראל 1998, חי ויוצר באילת. צייר ועוסק באמנויות לחימה. נבו אפק הוא בעל לקות ראיה קשה מלבד היותו בעל צרכים מיוחדים. הוא התעוור כמעט לחלוטין בגיל 12. לפני שאיבד את הראייה, הספיק ללמוד מספר שעורים אצל הצייר אמיר אלקיים. מאז גיל 15 שב לצייר ומאז הוא אינו חדל בכך. עבודותיו נעשות בהדרכתה של סבתו שליוותה אותו וסייעה לו בתרגום והסברים. לאפק אין תפיסת פרספקטיבה ואינו יכול לראות את היצירה השלמה שלו. הוא מתקרב מאד לבד הציור כדי לצייר והקירבה מאפשרת לו לחוש את הבד ולהתחבר אל העבודה ברמה חושית. עבודותיו עשירות בצבע, ונוצרו מדמיונו. חלקן נאיביות ויש שהן אקספרסיביות, יש בהן לעיתים צורות גאומטריות ויש אבסטרקטיות כמתעדות התרחשות אישית, רגשית או חושית שמכה בו גלים, הן עדות סיסמוגרפית לתחושות שאין לו מלים לתארן. שאיפתו היא לתת דוגמא לבעלי מגבלות להתפתח ולגעת במעגלים חברתיים ואישיים ככל שניתן. לדידו, החיים הם שביל ופאזל אליו מתחברים חלקים במהלך הדרך המעשירים אמונתו לפיה בכל אחד יש אור שיאיר אם יבחר בכך.
דויד מונסונגו – יליד ישראל 1957, חי ויוצר בגן נר. צלם, צייר, משורר ועוסק בתחום ההייטק. מונסונגו תמיד אהב להתבונן על העולם דרך העדשה והצילום היווה דרך לביטוי אישי ואיתור אמירה. במהלך עבודתו וחיפוש לראיית היחודי הוא נאלץ להתמודד עם בעיית ראייה בעין אחת הגורמת לו לראות אובייקטים בדרך מעוותת. בתקופת הקורונה הקפיא את מסעות הצילום והחל לצייר ללא הכשרה מוקדמת בסגנון אבסטרקטי. צילומיו מתמקדים במצבים ראשוניים, טבע בתולי ורגעים יחודיים שנעלמים מעינינו ומבטאים את כוח החיים ויופיו של הטבע. עבודותיו מהוות תיעוד מסע אל הייחודיות שלו אותה הוא תר וחוקר ותוהה על מרכיביה ועל הדחפים שלו לביטוי והגדרה ובשאיפה לגעת באיכותה וחיותה. כל מקום ובעל חיים יחודי שהוא פוגש ומתעד מעצימים את תחושתו על היות האדם והיקום יחידים במינם ונדרשים לשימור ותעוד.
התערוכה הינה עבודת גמר של המסלול לאוצרות שחני בת יונתן למדה בסמינר הקבוצים ומהווה תחנה נוספת ולא אחרונה במסכת חיים והתנסויות רבות שחוותה.
כתב וערך יואל אמת חבר איגוד העיתונאים במגזר האקדמי